צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"מה ברמן...? איך חייך היום?"
"אתה יודע... חראגיל."
" מה עם ההיא? לא היה משהו?"
"היה היה", ואז הוא מגחך לו, "רצתה מה שאסור, אתה יודע..."
"מה? רצתה..."
"כן, כן."
"אהה... חבל... היא הייתה חתיכת אשה."
"כן הא? טוב, לא נורא, עוד אחת לרשימה."

"אני שמחה שהזמנת אותי".
מתי אמנם דיבר סתם כמו פלרטטן, אבל בעצם הוא הרגיש משהו הרבה
יותר חזק. משהו דומה לאהבה ממבט ראשון, הוא הרגיש שהעיניים של
רותם מכניסות אותו למערבולת חושים, אחת שהוא לא רוצה לקפוץ
ממנה החוצה. מערבולת של עננים, מעורבבים עם אבק פיות...

הוא הלך יחף, והרצפה הייתה קפואה, כפות הרגליים שלו קפאו מקור
אבל הוא הוא לא רצה ללבוש גרביים.
אני צריך לסבול קצת אמר לעצמו, מגיע לי, אידיוט כמוני צריך
למות מקור עכשיו.

הירח זוהר בליל סתיו זעיר
והצלילים עוטפים ומהווים כרקע
והנה, הנה הדרך המוכרת