|
אבל, כי כמו בכל סיפור יש אבל ובכל דבר טוב יש דבר רע, שהרי אם
לא היה רע אז לא היינו יודעים מה זה טוב, הילד הקטן התחיל
להקלע לקשיים... המסע התחיל לעייף אותו, דברים פתאום נראו
כמובן מאליו, משניים כאלה, צפויים...
|
הוא כיוון את הכדור
חשב
תיכנן
הכל שקול
מדויק
|
חושב ללא הרף
אך לא מצליח לפתור את החידה הזאת
לא יודע איך זה קרה
ואיך שהפסדתי לך ככה
|
מחזיק מכחול עם צבע ורוד
אבל המכחול שבור, אי אפשר להשתמש בו עוד.
|
כי בלעדייך אני כלום,
אני סתם ייצור עמום.
אני אבק שמתפוגג תוך מספר שניות,
אני סתם שגגה בין מיליוני טעויות.
|
בערב
שם, בדיוק בנקודה שהשמש והים מעמידים פנים שהם נפגשים.
שם הוא יושב לו, קטן בודד.
רחוק מהמועקה, מהיאוש, מהעצב, מכל אותם דברים רעים...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא,
מעולם לא
הייתי,
ולעולם לא
אהיה,
ואני גם לא
דומה.
יעקב פופק
מכחיש. |
|
