|
חיוכים לבנים, מעופשים, צצים מכל עבר. הם נטבלים בגזוז, גזוז
ירוק, כחול, אדום. צבעים חזקים ושקופים. צבעים של עוני, מטוייח
באופן גס. של בושה , ונסיונה הכושל להעמיד פני אושר.
|
זריחה, עדיין קר. קור דו-פרצופי.
קודם מלטף אותי, מדלג בין זרועותי
מעביר בגבי הבזק ראשון של תודעה
פוקח את עיני, שלא נעצמו לרגע
ותוקף.
|
אותך נטשה הרוח
שקר
פוטרה
נעוריך נצח
וחיים
אין בך
ובי
|
לא אני הרגתי את אלוהים,
אפילו התרחקתי מכל המטורפים
בכיכר
|
ג'ף באקלי מנגן באזני
נעימות קונפורמיזם
וזו כואבת סודו
הטובע בין גלי האתר
|
450 גרם
של 500 דף לבן
שוקלים בדיוק כמו 450 גרם
של דוסטוייבסקי
|
כשהחזקת אותי אז
וחושיך קהו
התייסרתי משפתיך
כמו ממראה של יריד נטוש.
|
אני, בכניעה, הוספתי להתמתח,
והשחרתי
והייתי הצללית הכי ארוכה והכי נקייה שאפשר
הצפורים צייצו, הציפורים שתקו
הציפורים החרישו.
|
באדמה
הרכה
מסביב לגופך
הם זרעו תקליטורים
|
ככל שהזמן חולף,
הניגודים בתמונה שבראש שלי מתעמקים.
עיניך שחורות יותר, עורך בהיר יותר
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הבית של אחמד
מלא הפתעות,
רימונים ורובים
תלויים על כל
הקירות, 20
פגזים בתוך
סלסלה
ואחמד מכין עוד
מטען חבלה...
על מדף מונחות
פצצות מרגמה
כמה טילים מתחת
לאדמה
50 מרעומים בתוך
המקרר
עוד מעט פה מקום
כלל לא ישאר...
איזה בית יש
לאחמד, אחמד
אחמד אחמד אחמד,
איזה בונקר יש
לאחמד, אחמד
אחמד אחמד אחמד. |
|
