|
חיוכים לבנים, מעופשים, צצים מכל עבר. הם נטבלים בגזוז, גזוז
ירוק, כחול, אדום. צבעים חזקים ושקופים. צבעים של עוני, מטוייח
באופן גס. של בושה , ונסיונה הכושל להעמיד פני אושר.
|
זריחה, עדיין קר. קור דו-פרצופי.
קודם מלטף אותי, מדלג בין זרועותי
מעביר בגבי הבזק ראשון של תודעה
פוקח את עיני, שלא נעצמו לרגע
ותוקף.
|
אותך נטשה הרוח
שקר
פוטרה
נעוריך נצח
וחיים
אין בך
ובי
|
לא אני הרגתי את אלוהים,
אפילו התרחקתי מכל המטורפים
בכיכר
|
ג'ף באקלי מנגן באזני
נעימות קונפורמיזם
וזו כואבת סודו
הטובע בין גלי האתר
|
450 גרם
של 500 דף לבן
שוקלים בדיוק כמו 450 גרם
של דוסטוייבסקי
|
כשהחזקת אותי אז
וחושיך קהו
התייסרתי משפתיך
כמו ממראה של יריד נטוש.
|
אני, בכניעה, הוספתי להתמתח,
והשחרתי
והייתי הצללית הכי ארוכה והכי נקייה שאפשר
הצפורים צייצו, הציפורים שתקו
הציפורים החרישו.
|
באדמה
הרכה
מסביב לגופך
הם זרעו תקליטורים
|
ככל שהזמן חולף,
הניגודים בתמונה שבראש שלי מתעמקים.
עיניך שחורות יותר, עורך בהיר יותר
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
החיים הם כמו
סלוגן. לעיתים
ארוכים, לעיתים
קצרים.
לרוב קצרים.
ח'ליציוס |
|
