|
כששלי מדברת אני שותקת.
אני רוצה להקשיב הכי הכי למילים היפות שהיא אומרת ולהסברים
הנכונים והתומכים שלה לגבי מה שאני עוברת. היא תמיד משאירה
אותי חסרת מילים ועם דמעה בעין.
|
בימים כאלה אני קמה זוחלת מהמיטה,
מביטה בתאריך שעל לוח השנה וחושבת
כמה חודשים יעברו עד תאריך מותך.
|
העיניים שלך כבר לא מביטות בי-
הן רק שני עיגולים חלולים
אתה זורק מילים לאויר
אך הן הבל, ודוהות,
ודוהות.
|
קיפולי השמיכה המגושמים
נראים כל כך עדינים
לעומתך
|
כמו עמי ותמי,
אני מפזרת אחרי פירורים
ומקווה שיום אחד מישהו ימצא אותי
|
והגשם יבכה איתך וילטף אותך ליד תחנת הרכבת, כמו שאת תמיד
מפחדת שיקרה. תוכלי לרוץ בין הטיפות וליפול בין הכסאות ואף אחד
לא ישים לב
|
אמא אמרה לי שיום אחד כל רכושה יהיה שלי.
כל השרשראות, הטבעות, הצמידים, היהלומים הנוצצים והחיוכים
המזוייפים, כל אלו יהיו שלי.
|
וזה עצוב. ככל שהזמן עובר אתה מתחיל פחות להתגעגע לאנשים שפעם
לא יכולת לעבור יום בלי לחשוב עליהם. הזכרונות דוהים, הקולות
נחלשים, התמונה נעלמת מהמדף. מכתבים ישנים שפעם מילאו את יומך
ממלאים כעת את פח האשפה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
שמעתם על ההמצאה
החדשה?
רדיו שעושה
מסאג'. נכון שזה
לא שימושי? |
|
