|
התיישבנו בבית הקפה הקבוע שלנו, בשולחן הקבוע שלנו- טוב- יותר
נכון- השולחן הקבוע השני- חלק מהזמן איזה זוג מניאקים אחרים
שתבעו עליו בעלות יושבים שם...
|
זהו סיפור כמו כל הסיפור שמתחיל בבחור.
יום אחד- בחור פגש בחורה.
|
היא התהלכה ברחוב שבו גדלה, סהרורית, כאילו לא ידעה לאן פניה
מועדות למרות שהכירה את הדרך הזו בעיניים עצמות. בידה החזיקה
את הרצועה שבסופה קשור היה כלבה הזקן והאהוב. תוך כדי הליכה
שרקה שיר ישן, קלאסי- "love of my life", של קווין.
|
שמונה שלושים ושתיים ליווינו אותו לאוטובוס ונעצרנו מולו.
חיבוקים קצרצרים אחרונים והוא עולה. אימא עוברת לצד השני כדי
לראות אותו. אני ואבא על מדרכה. העיניים שלי החליטו שמשעמם להן
בתור עיניים ונהפכו לברזים פתוחים ושבורים.
|
על כריכת אלבום של להקה לא מוכרת הנחתי דף שורות ריק והחלטתי
שזה זמן מושלם להעביר בכתיבה. תחנת רכבת תל אביב מרכז, 11:37,
בוקר.
|
עכשיו היא חושבת שאם שני דברים מסתדרים לה אולי זו בכל זאת
סיבה לחיות אבל עכשיו כבר מאוחר מדי- היא כבר מריחה את המוות.
|
בתחילת השנה, הגיעה אלינו תלמידה חדשה ושמה בישראל- דניאל.
דניאל שטרן אם לדייק.
|
בכל יום אני רואה כל מיני מקרים של איבוד הראש, כל אחד והסיפור
שלו. יש כאלה שאיבדו אותו בגלל אהבה, סמים, יש את אלה מהמלחמה
ואלה שקראו יותר מדיי ספרים או ראו יותר מדיי טלוויזיה (סטאר
טרק... אלא מה?)
|
זהו סיפור אהבה ישן נושן שדפיו כבר הצהיבו מזמן, על שני
המתבגרים הסוררים- רומאו ויוליה,שרצה הגורל וחייהם נראו כמו
אופרת סבון מסובכת מדיי (יותר מימי חיינו- הרבה יותר) בגרסה
המקורית של הסיפור (נו זאת שאיך קוראים.... שייק משהו כתב).
אני פה כדי לספר את הסיפור ה
|
שוקי נמצא במטבח שלנו מאז ומתמיד. אני לא זוכרת את המטבח שלנו
בלי שוקי. שוקי הוא כמו הרטבים מהבורגר ראנץ' ששמים מאחורי כל
הדברים במקרר ושוכחים שם והם פשוט הופכים בלי שנשים לב לחלק
מהמקרר.
|
שרית תמיד חשבה שאם תגיד את הדבר הלא נכון אז ילעגו לה כמו שרק
ילדים יכולים כשמישהו נראה להם קצת חריג. אז היא לא בקושי
דיברה. לפעמים- כשהיא כן דיברה- היו יכולים לשמוע את קולה
העדין ולראות שהיא דווקא בנאדם נחמד, מיוחד במינו.
|
שרית היא לא ילדה מפגרת - היא ממש לא... אז מה אם חלק חושבים
שכן? זה לא אומר שזה נכון. אף אחד לא מבין אותה, וכנראה גם לא
יבין. שרית לא ביקשה כלום חוץ מקצת חום ואהבה. קצת - זה הכל.
|
When I'll get
To space
You'll be sorry for the things you said
|
גמגום חובק
מציאות אובדת
נופלת שוב
למילים שלך
|
הילדה הכי רגילה בגן
יש לה עיניים
הכי רגילות בגן
וצמה
הכי הכי רגילה בגן
|
וזה שוב קורה
הקורבן הוא האנס
הילדה רצתה את זה
והחברה שמה פס
|
חושבת אכזבה
חושבת שמחה
עצב, טירוף
והרבה אשליות
חושבת מחשבות
|
ושנינו מפחדים
מהעתיד האורב מעבר לפינה.
לא רוצים לראות
מה באמת השתנה...
|
זה שיר פרידה
פרידה ממך
אחרי 16 שנים של תמיכה
זה זמן לומר שלום
|
להתעורר בבוקר
כשחושך בחוץ
לגרור את עצמך
ולהרגיש לחוץ
|
העיניים שלך הן העיניים הכי כחולות שראיתי
|
במציאות גבירותיי ורבותיי- לא כל התקלות מקרית ברחוב מסתיימת
בחתונה. רוב ההיתקלויות האלו מסתיימות ב"סליחה" הדדית ובידיעה
שבחיים לא נראה שוב את אותו הנתקל/ת.
|
עמדתי בתחנת האוטובוס הישנה בשעה 8:01 חיכיתי לאוטובוס שיבוא
וייקח אותי מהחיים. 16 אוטובוסים חלפו על פניי, על כל אחד
פרסומת שונה ואף אחד מהם לא עצר לי- הם נסעו... רחוק לתוך
האופק.
|
הכל בסדר.
תודה שלא התעניינת כבר הרבה זמן.
|
יום אחרי המופע הלכתי לרופא, הוא הודיע לי רשמית שרגלי לא
תחזור לעצמה וייתכן שלא אוכל יותר לקפוץ ולרקוד על הבמה כי אני
מסתכנת בשבר מאוד מסוכן.
בהתחלה לא קיבלתי את זה, אך כשניסיתי להמשיך עם הקרסול הפגוע
הובהר לי על פי מידת הכאב שהרופא צדק.
|
אני יושבת. יושבת וחושבת. כבר בערך שעה אני רק יושבת וחושבת.
|
ביום שבו כל העולם ואשתו פנו נגדי
שום דבר לא הלך לי טוב
ביום שבו כל העולם ואשתו פנו נגדי
|
אתם יודעים מה? זה בגללם אתם חושבים שאני משוגעת! בגללם! הרי
אני רק אומרת את האמת!
|
זה לא פייר. כלפי כולם! אני לא כותבת את זה מתוך אנוכיות אבל
אני רק אומרת שזה פשוט לא פייר!
|
ענת אומרת לי שיש לך אופי חרא.
מיכל אומרת לי שאתה סתם תופס מעצמך.
דר אומרת לי שהיא שונאת אותך- כמו חצי מהביצפר.
נעה מסכימה איתי שאתה אדיוט.
|
אחותי הייתה אז בת 16- בגילי כיום והיא כרגיל לבני נוער
אידיאליסטיים (מה שדיי עבר אלינו בגלל הויכוחים הרבים על
פוליטיקה בימי שישי בערב) הייתה בתנועת נוער- נוער מר"צ.
|
לבד. אני שוב לבד. הוא בא ביום חמישי, עד אז אני לבד. אני לא
יכולה להתקשר אליה, היא בטוח איתה. אני סתם ארגיש לא רצויה.
הוא כל מה שיש לי וגם הוא יעזוב ואז כבר לא יהיה לי אף אחד.
שולחן, כיסא, מיטה, ארון, שידה, תוכי נקבה. אם היא הייתה יודעת
לדבר, הייתם סוגרים
|
אני זוכרת שפעם - לפני שהחבר הכי טוב שלי מת, היינו מטיילים כל
יום!
|
דודה עופרה אומרת שבטח התחלת בחיים חדשים, שעכשיו הכל אצלך הוא
מהתחלה. הייתי רוצה שתגיד לי איך היה המעבר, אם הוא היה קשה
ואם עכשיו אתה מאושר.
|
זו התרגשות כזאת, כשמגיעים לאמצע, כי אז מתחילים חצי חדש-
נקי.
אם לא הלך טוב בחצי הקודם- החצי הזה אני אשתפר!
|
אני לא מושלמת.
וזה עוד בלשון המעטה- כמות החסרונות שלי עולה בהרבה על כמות
היתרונות שלי, ובכלל- כמות הטעויות שעשיתי עולה בהרבה על כמות
הדברים הנכונים.
|
אתם לא רואים שמשהו לא בסדר?
בן אדם לא יכול להיות שמח כל הזמן!
כשאני איתכם אני אחרת... למה שלא תבינו את זה כבר ותשאלו?
|
אני אישה, צריכה להיות לי אינטואיציה כזאת לא? אז איך זה ש-
99% מהמקרים אני טועה? ב- 99% האלה הצד השני מרגיש אחרת.
כמה זמן עוד אני צריכה לסבול את זה? את הטעויות? כבר יותר מדי
התפדחתי בגלל האינטואיציה השווה לתחת הזאת...
|
כשהוא מדבר אליי, לבי מתחיל לפעום יותר מהר, יותר חזק.
|
ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה כתבתי סיפור, סיפור יפה על שני
אנשים מאוהבים שיושבים על ספסל וחולקים תפוז.
|
"רק היום! זוג שדיים וכוס, רווים באלכוהול, ללא יכולת תגובה!
לא תתחרטו!"
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הלכתי.
ברחתי.
איבוד זה מקום
הרבה יותר
מיוחד. |
|
