|
חלמנו על דבלין ועל אירלנד המון זמן ולבסוף הגענו אליה.
שכרנו דירת נופש קטנה ומצויידת ויצאנו להתפעל מהעיר.
גרנו ברחוב עתיק במרכז העיר, עם בניינים שנראו כמו תפאורה של
סרט.
|
אני שאין לי משלי
שם מתכתב עם מלאכים
והם שולחים לי חבילות
בדואר נע של מחשבות.
אני שאין לי משלי
לומד את שפת הכוכבים
|
אינני מכאן
למה אתם מביטים עליי כך?
אני עובר עכשיו על פניכם
|
היה שם איזה קור פוסט-מודרני
שצנח עלינו מאנדי וורהול שעל הקירות
אבל הזוג במסעדה הריקה
היה מארץ אחרת.
|
אהבתינו הקטנה והדוממת
אהבתינו השתוקה והחולמת
זו, הניצבת בקצות אצבעותינו
בתנומתה, על בהונות רגלינו
|
אני רואה אורות בחשיכה
אורות רכים בשלל צבעים
יוצאים חיוורי פנים כמו מערפל
לאט לאט יוצאים הם במחול
|
בערב אפלולי
אור הניאון הקר של בית-החולים
לא גירש את הצללים
כשעמדנו ליד מיטתך
|
במרכז המבקרים הארעי
עם הכדים ומנורות השמן העתיקות
מבעד לקיר זכוכית בחלון
ראיתי פתאום יונה לא מקוטלגת
|
בדרך לכיתה,
שטפו השדות את הנער
כמו גלים גבוהים ובהירים
שומרי סודות.
|
שמתי נפשי בכפי
יצאתי
בדרך לרמת-גן
מעל עננים
צפו בי צוקי מגדלים
של בורסה לוהטת
קומקום מעלה אדים
|
ביתי ריק מתוכי
כבר הוצאתי
כמעט
את כל רהיטי אהבתי
|
בשכונה שלי
הבתים בבגדים לבנים חדשים
קורצים אל וילה אחת
יפת חלונות
שמטיילת לה ברחוב
|
אור נוטף באשכולות
פירותיו יפיקו
מור-זהב של בוקר
מתוק על המרפסת
אוויר רועד חלומותיו
|
יושב לי עם עצמי
ליד עצמי
בתוך עצמי
אנחנו מדברים שלום עם אחרים
|
האהבה שלי דובה פראית
אך אין לה שום עניין בכוכבים
אף לא בעונות השנה
כרגיל היא הולכת לנמנם
|
מה שהוא לא אמר
ומה שאני לא שמעתי
היו שני דברים שונים מסתבר
מה שהוא כן אמר
ומה שלפתע שמעתי
התאים לציפיות
של מישהו אחר
|
ביציאה מהאיילון
ליד הרמזורים,
ממש לפני שעצרתי
ראיתי ייאוש אחד
מסתובב לו
בהליכה משונה
בין המכוניות.
|
אותו יום בבונקר עמוק בברלין
שישה ילדים אריים טהורים ובלונדיניים
מלאכים מתוקים
גם כשעצמו את עיניהם
|
המעלית עם העגלה מהסופר
הורידה אותי למינוס שלוש
החניון היה נטוש ועצוב
אור הפלורוסנט זלג על
קירות הבטון
|
הציפור הקטנה של ראשו
ממשיכה לזמר חלושות
הזמר נוגה אל ארצו
ראשו מתפוצץ
|
זירעי את שירי
בערוגות העפר התחוח שבשדותייך
הדקי היטב
ובגומה שתיווצר
השקי אותו במחשבותייך
|
הספרים שלך הם כר-הלילה שלי
נר-הלילה שלי הדולק בחשיכה.
הספרים שלי מביטים עלינו
בעצב מצד הדרך המתפתלת
|
אהבתי היא רחוב ראשי
שמתרוקן ביום-הכיפורים
אני משוטט בו חופשי
ושומע רק את צעדיי
|
יש לעיתים גבר ואישה
מחוברים ביניהם יחד
באותם פנים
בהרכבה של שנים
עשויים
טלאים טלאים
|
בין חלומות הפלסטיק והעץ
ראיתי
על מדפים מעוצבים
איך נחים להם ספרי שירה בשוודית
|
באותו ערב
פיהקה הטלוויזיה בקול גדול
וכיבתה אותי
עם השלט-רחוק שהיה מונח לידה
נותקתי מהחשמל הכללי
|
כשהצללים הולכים ומתארכים
ועוד מעט תרד החשכה
העורבים קוראים את הבשורה
כי יש למוות ממשלה
והיא חזקה כה וצלולה
|
כשאני רואה אותך פתאום
בכוכב אחר
של ערפילית בלתי מזוהה
אני יודע שאת לא רואה אותי
|
לא כל-כך טעים לי
למסך המחשב יש טעם דלוח
אני לוגם ממנו לגימה
של אין ברירה
|
כשרציתי אותך
היית עוד הלומת שינה
רפויה כנכנעת
|
בית כנסת כמעט ריק בדירה ישנה
אני עומד ליד ארון הכביסה קרוב לפרוכת
נחטפתי בידי אנשים לא מגולחים
מי ישלם עליי כופר?
|
יש לי מוזה משומשת
אבל במצב טוב
לפעמים יש לה בעיות
עם הסטרטר
ולוקח זמן עד שהיא מתניעה
אבל סך הכל עושה את העבודה
|
בלונה-פרק הזה שהוא כל-כך שלנו
הגלגל איננו ענק
וברכבת השדים יש קרטון צבוע
אבל ב"מכוניות המתנגשות"
|
פתאום נגמרו לי השמיים
הרמתי את הראש
חיפשתי אותם
אציתי לתפוש אותם בידיים
|
ראה את היערות האדירים
ראה את השמיים הגדולים
ראה את המים הרבים
|
נמצא ברוח הסובבת
זורם בזרם אין-סופי
שומע קול תפילה
שומע משאלה
הם לא יודעים
להתבונן
|
בכורסתו הירוקה
מזדמזם לו
שיר ישן ללא מילים.
|
יפה הוא סטיפנס גרין
אנחנו שחקנים בתפאורה של סרט
ברווזים משייטים להם באגם
מתקהלים לקול קריאות הלחם
|
לשבת כך בוער באש
בתוך אולם עתיק, קודר
לשבת כך, שוב מתרגש
מצעדים, מצל עובר
|
זו לא היתה הרוח שדיברה
אל עץ האפרסק
זו לא היתה הרוח שאמרה
הכל כה ריק
|
קרבות רבים ניטשו
הר להר דיבר את איוולתו
מלחמת אין-ברירה
אמרו המשקיפים
והאוייב צופה מעברים
|
אוויר כבד עכשיו
יש טל ויש מטר
על צוקי גוש דן
גשם לפרקים פורץ כאנחות
|
נרבץ על החוף של סוף העולם
הוא יהיה כה רחב ותמים
נחפון בידינו שלווה
|
אבל עכשיו יש רק
שדה פתוח אל האופק
ויש עץ שנותר לו שם
ניצב כמעט חשוף
ללא מחסה,
|
מִישֶׁהוּ טוֹעֵן שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאֲנָשִׁים הַזָּרִים
הַלָּלוּ
שְׁמוֹתֵיהֶם מֻכָּרִים לִי יוֹתֵר מֵהַמַּסֵּכוֹת שֶׁעַל
פְּנֵיהֶם
הַאִם יָכֹול-לִהְיוֹת שֶׁהָאִישׁ הַזָּר הַזֶּה
גָּר אִתִּי בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַייִם?
|
באותו אביב פרחו הפשטידות
פריחה צהובה חומה
בעלת ריח משכר,
ריח של טיגון עמוק שנישא באוויר.
|
"שבסקה אוליצה"
רחוב רגיל
בעיר העתיקה בקרקוב
חנויות רגילות
|
כשהלכת, לקחת איתך
את שמיכת אהבתינו הישנה
שהצבע דהה בה
מרוב כביסות
|
הדירה הזו לא רועשת בכלל
אמר המתווך
אבל אני דווקא שמעתי בה
איזה רעש בהיר
איזה זמזום קריר
|
אני גר כמו כולם ברחוב
היאוש השקט
קומה ראשונה מימין
מאחורי המרפסות של השכנים
מאחורי העצים הבוכיים
שוכנת סימטת התקווה הגדולה
|
"תן לי את הדירה" היא אמרה
"תן לי, תן לי"
ועיניה רשפו
"יש כאן אנרגיות טובות
|
רואה שלווה במים
רואה אדוות שמרצדות
שלדג בוהה
עומד לו על המזח
|
הגשם נוגע בי באצבעותיו
מנגן בי צלילים של שופן
שולח בי את עדריו
אני שומע אותו נוהם אליי
בקריאות כזב
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"יש תאוריה
הגורסת כי אם
אי-פעם יגלה
מישהו לשם מה
בדיוק נועד
היקום ומדוע הוא
נמצא כאן, יעלם
היקום כהרף עין
ויוחלף במשהו
מוזר ובלתי מובן
עוד יותר. יש
תאוריה אחרת
הגורסת שכל זה
כבר קרה".
מתוך המדריך
לטרמפיסט
לגלקסיה- המסעדה
שבקצה היקום |
|
