|
חלמנו על דבלין ועל אירלנד המון זמן ולבסוף הגענו אליה.
שכרנו דירת נופש קטנה ומצויידת ויצאנו להתפעל מהעיר.
גרנו ברחוב עתיק במרכז העיר, עם בניינים שנראו כמו תפאורה של
סרט.
|
אני שאין לי משלי
שם מתכתב עם מלאכים
והם שולחים לי חבילות
בדואר נע של מחשבות.
אני שאין לי משלי
לומד את שפת הכוכבים
|
אינני מכאן
למה אתם מביטים עליי כך?
אני עובר עכשיו על פניכם
|
היה שם איזה קור פוסט-מודרני
שצנח עלינו מאנדי וורהול שעל הקירות
אבל הזוג במסעדה הריקה
היה מארץ אחרת.
|
אהבתינו הקטנה והדוממת
אהבתינו השתוקה והחולמת
זו, הניצבת בקצות אצבעותינו
בתנומתה, על בהונות רגלינו
|
אני רואה אורות בחשיכה
אורות רכים בשלל צבעים
יוצאים חיוורי פנים כמו מערפל
לאט לאט יוצאים הם במחול
|
את בוררת מילותייך
אני את צעדיי
את סוגרת את פנייך
אני את כל ימיי
|
בערב אפלולי
אור הניאון הקר של בית-החולים
לא גירש את הצללים
כשעמדנו ליד מיטתך
|
במרכז המבקרים הארעי
עם הכדים ומנורות השמן העתיקות
מבעד לקיר זכוכית בחלון
ראיתי פתאום יונה לא מקוטלגת
|
שמתי נפשי בכפי
יצאתי
בדרך לרמת-גן
מעל עננים
צפו בי צוקי מגדלים
של בורסה לוהטת
קומקום מעלה אדים
|
ביתי ריק מתוכי
כבר הוצאתי
כמעט
את כל רהיטי אהבתי
|
בשכונה שלי
הבתים בבגדים לבנים חדשים
קורצים אל וילה אחת
יפת חלונות
שמטיילת לה ברחוב
|
יושב לי עם עצמי
ליד עצמי
בתוך עצמי
אנחנו מדברים שלום עם אחרים
|
האהבה שלי דובה פראית
אך אין לה שום עניין בכוכבים
אף לא בעונות השנה
כרגיל היא הולכת לנמנם
|
אותו יום בבונקר עמוק בברלין
שישה ילדים אריים טהורים ובלונדיניים
מלאכים מתוקים
גם כשעצמו את עיניהם
|
המעלית עם העגלה מהסופר
הורידה אותי למינוס שלוש
החניון היה נטוש ועצוב
אור הפלורוסנט זלג על
קירות הבטון
|
הציפור הקטנה של ראשו
ממשיכה לזמר חלושות
הזמר נוגה אל ארצו
ראשו מתפוצץ
|
זירעי את שירי
בערוגות העפר התחוח שבשדותייך
הדקי היטב
ובגומה שתיווצר
השקי אותו במחשבותייך
|
הספרים שלך הם כר-הלילה שלי
נר-הלילה שלי הדולק בחשיכה.
הספרים שלי מביטים עלינו
בעצב מצד הדרך המתפתלת
|
יש לעיתים גבר ואישה
מחוברים ביניהם יחד
באותם פנים
בהרכבה של שנים
עשויים
טלאים טלאים
|
כשהצללים הולכים ומתארכים
ועוד מעט תרד החשכה
העורבים קוראים את הבשורה
כי יש למוות ממשלה
והיא חזקה כה וצלולה
|
כשאני רואה אותך פתאום
בכוכב אחר
של ערפילית בלתי מזוהה
אני יודע שאת לא רואה אותי
|
לא כל-כך טעים לי
למסך המחשב יש טעם דלוח
אני לוגם ממנו לגימה
של אין ברירה
|
כשרציתי אותך
היית עוד הלומת שינה
רפויה כנכנעת
|
בית כנסת כמעט ריק בדירה ישנה
אני עומד ליד ארון הכביסה קרוב לפרוכת
נחטפתי בידי אנשים לא מגולחים
מי ישלם עליי כופר?
|
בלונה-פרק הזה שהוא כל-כך שלנו
הגלגל איננו ענק
וברכבת השדים יש קרטון צבוע
אבל ב"מכוניות המתנגשות"
|
ראה את היערות האדירים
ראה את השמיים הגדולים
ראה את המים הרבים
|
נמצא ברוח הסובבת
זורם בזרם אין-סופי
שומע קול תפילה
שומע משאלה
הם לא יודעים
להתבונן
|
בכורסתו הירוקה
מזדמזם לו
שיר ישן ללא מילים.
|
יפה הוא סטיפנס גרין
אנחנו שחקנים בתפאורה של סרט
ברווזים משייטים להם באגם
מתקהלים לקול קריאות הלחם
|
לשבת כך בוער באש
בתוך אולם עתיק, קודר
לשבת כך, שוב מתרגש
מצעדים, מצל עובר
|
זו לא היתה הרוח שדיברה
אל עץ האפרסק
זו לא היתה הרוח שאמרה
הכל כה ריק
|
קרבות רבים ניטשו
הר להר דיבר את איוולתו
מלחמת אין-ברירה
אמרו המשקיפים
והאוייב צופה מעברים
|
אוויר כבד עכשיו
יש טל ויש מטר
על צוקי גוש דן
גשם לפרקים פורץ כאנחות
|
נרבץ על החוף של סוף העולם
הוא יהיה כה רחב ותמים
נחפון בידינו שלווה
|
מִישֶׁהוּ טוֹעֵן שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאֲנָשִׁים הַזָּרִים
הַלָּלוּ
שְׁמוֹתֵיהֶם מֻכָּרִים לִי יוֹתֵר מֵהַמַּסֵּכוֹת שֶׁעַל
פְּנֵיהֶם
הַאִם יָכֹול-לִהְיוֹת שֶׁהָאִישׁ הַזָּר הַזֶּה
גָּר אִתִּי בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַייִם?
|
באותו אביב פרחו הפשטידות
פריחה צהובה חומה
בעלת ריח משכר,
ריח של טיגון עמוק שנישא באוויר.
|
כשהלכת, לקחת איתך
את שמיכת אהבתינו הישנה
שהצבע דהה בה
מרוב כביסות
|
הדירה הזו לא רועשת בכלל
אמר המתווך
אבל אני דווקא שמעתי בה
איזה רעש בהיר
איזה זמזום קריר
|
"תן לי את הדירה" היא אמרה
"תן לי, תן לי"
ועיניה רשפו
"יש כאן אנרגיות טובות
|
רואה שלווה במים
רואה אדוות שמרצדות
שלדג בוהה
עומד לו על המזח
|
הגשם נוגע בי באצבעותיו
מנגן בי צלילים של שופן
שולח בי את עדריו
אני שומע אותו נוהם אליי
בקריאות כזב
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אין לי שום דבר
נגד נשים,
להיפך -
כמה מידידי
הדמיוניים
הטובים ביותר
הן נשים |
|
