|
"הוא אמר שהוא רוצה יחסים פתוחים... ולא הסכמתי..."
"טוב שהוא לא ביקש אורגיה עם 'קחי אותי, שרון' וזהו... למרות
שאם רודריגו היה מצטרף לזה, אז היית צריכה להסכים... בכל זאת,
את יודעת... אבל ליואב אל תסכימי... הוא מה-זה מגעיל... אני
זוכרת שפעם אחת..."
|
ילדות מתנדפת,
והעיניים משחירות,
איך תמיד אומרים - כשתגדלי תביני
ועוד אין לה שום תשובות.
|
אולי אני פשוט אוהבת לשקוע בזה כל פעם מחדש...להתעטף בזה כמו
איזה שכבת מגן, כמה שיותר רע לי אני יותר בטוחה, לא לוקחת שום
סיכונים, נתקעת בבועת העצב שלי ולא ממהרת לצאת החוצה.
|
ואני לא תלויה על עץ גבוה, מביטה למעלה לשמיים ולא מודעת לכך
שבעוד רגע אני אפול עם הפנים לאדמה. אני עם שתי רגליים על
הקרקע, מביטה קדימה, ויודעת שאני אוכל למעוד וליפול
|
איך הכל נראה כזה טוב מבחוץ, ומרגיש כ"כ רע מבפנים...
|
אולי עוד לפני שאני ארצה לפתור את כל הבעיות שמסביב, מחול
וחברות ובנים והורים, אולי אני צריכה לפתור את עצמי. להבין מה
אני, מה המטרה שלי, מה אני רוצה מעצמי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אבל זו היתה רק
פליטת פה!
חזור!
סבתא של אפרוח
ורוד יורקת עליו
בטעות את שיניה
התותבות תוך כדי
שיחה,
ומתפלאת שיש לו
פתאום משהו נורא
נורא חשוב לעשות
בבית. |
|
