|
 
היא פרפר עייף מכל מה שעברה,
היא פרפר רעב מכל מה שלא עיכלה,
היא פרפר עצוב כי ננטשה ,
היא פרפר שרוצה ללכת ולנטוש אבל היא לא יכולה....
היא פרפר אבוד.
אני מאמינה שדברים צריכים להיעשות אחרת.
''עכשיו את כל כך לבד ,יותר מתמיד,גם הבדידות נטשה
אותך'' (לונה לייט)
יום טוב! :)
השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה
התבגרתי
ואיך אפשר להסביר
שפתאום היה ונגמר
והרגש נשאר
כמו תמרור אזהרה
|
ועכשיו לומדת
שכולם נחקקים באבן
אבן שהיא ליבי
ונשארת כמצבה. אילמת, לפעמים בוכה
|
נזכרת בשירים שלנו.
כל מילה חיוך.
כל מילה עצב.
|
הבנתי,
שאולי עדיף
לשחרר את החבל.
|
אני תמיד מסתכלת לאחור בעצב,
מחפשת ממה אפשר לשלוף חיוך,
ובסוף, רק דמעות.
|
עוד מעט ונגמרנו
עוד מעט ונגמרים
|
את כל כך מורכבת
אלפי שברים שאספת והדבקת.
כל דמעה יוצקת שבר לשבר
כמו בטון, כמו דבק.
|
איך פתאום כמו צל השארת,
וליבי כמו אבן נותר,
רק דמעות לא הכרת,
אני חוויתי כל הזמן,
|
ולפעמים, רק אותה תחושה,
עטופה בשתי ידיך.
יכולה להרגיע נפש פצועה,
ששוכנת בי כלא עוזבת,
שנעלמת לרגעים,
כשאתה עוטף.
|
זכוכיות,
שצפו בי בוכה ונשברת
שצפו בי צוחקת,
ובחנו את גופי
|
אני זוכרת את כל הדברים הקטנים האלו
שבונים אותי,
שבונים אותך...
שבונים אותנו.
|
ואיך נשבר לי הלב,
לא של הדוב,
אלא שלי,
כשהלכת.
|
הייתי עיוורת בלעדייך.
תודה.
|
אתה לא רוצה לדעת.
יש לך אותה.
|
פורצת את החומה שלך,
שבנית משברים שברים,
שהלוואי ולא היית צריך לבנות.
שהלוואי והיינו בונים יחד מאושר.
|
|
|
