|
הוא חי בתוך בועה,
קורא לה עולם,
מתיימר להבין את כולם,
אם היה מבין באמת, היה נדהם.
|
והעיר סופגת עוד ועוד,
זה כבר חלק מהנוף.
אוויר הרים כבר לא צלול כיין
|
המשפחות חוזרות הביתה
בוכות בלילה
בוכות חללים בבית עם חורים
ואין להם חלליות - רק חללים
|
שמה עליי שפתון של שתיקה
כדי שלא אומר מה באמת אני מרגישה
לובשת חיוך מזויף
לא של מיליון דולר אבל מספיק מטונף
|
עוברת עינויי גמילה
לא יכולה להשיג אותך
אתה כבר אצל משתמשת אחרת
|
אתה חי חיים שלמים
רץ במסלולם
וכשמגיע קו הסיום
אתה נעלם
|
להתראות אלוהים
נתראה בשמחות
נדבר על חיים אחרים
נשתה כמה כוסות.
|
אני צפה באוקיינוס של טירוף
מחפשת באופק איים של שפיות
אבל אין איפה לעגון
מתערבלת בשיגעון
|
אז מה אם מישהו יקרא, מה זה משנה?
הרגשתי רע, שרבטתי על דף,
עכשיו בטח הכול ישתנה.
|
וכל אותה העת
שניסיתי להבינך
הייתה לחינם
|
על בימות המולדת הוא יושב,
מחכה לגורלו,
מרגיש את המוות מנשב,
שביר בעולמו.
|
אוי, איזה יופי, יצירה אומנותית
או שבעצם קצת ריקנית
קשה לי להחליט
|
אולי זה קצת עצוב
שאני לא יכולה לכתוב
כשטוב
|
אנשים חיים בקבוצות
אנשים צדים בקבוצות
אנשים רבים בקבוצות
האנשים גם מזדיינים בקבוצות
|
הייתי כבולה לעצמי
שפחה בשדות כותנה משלי
תחת שמש קופחת
שוט בידי,
סימני הצלפה על גבי
מחפשת שדות תותים,
לנצח נצחים.
|
רק ילדה כשזה קרה,
מסביבה נשבו רוחות של הסתה
והיא לא מבינה
|
ועשן סגלגל של אושר מתפשט באוויר
מלא חיוכים
|
לפעמים נשלח אותם לגלות באחת המגירות, ולפעמים כמה ברי מזל
יזכו לקרוא אותם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני מהיר מברק
ורועש כרעם
אני שרמנטי כמו
בקבוק ללא פקק
של שעם
אני זריז כעכבר
הנמלט מסוסיתא
אני סולידי כמו
יצר המין של
ניקיטה
אני גומא מרחקים
מן הכפר אל
העיר-
קנו עוד היום את
האיש הכי מהיר! |
|
