|
ההתמקצעות ממכרת אך בסופה יש סוף של אבל.
|
אכזוב כזבים
בעת התבגרותי
על היותי כה ילדותי.
|
הן שתיקתך לא איחרה להישבר, ולבי עלץ באלף פעימות של רגש.
טביעת עינייך אינה יודעת משב רוח רדוף דעה קודמת
וכולך נתונה בחסדי אל מעצים הכנות.
|
עוד מבעבר חזו עיני בטובות שבנשים
טעמתי טעמם של חיים מגבירות ומצעירות
אך טרם פגשתי בזו האחת
שאת מחלפות מחשבתה יודעת
|
הייתי יומיים במדבר וחשבתי עלייך
קטונתי כל כך מול הרים אדירים
נעלמתי בין מיליוני הכוכבים בשמיים
ואיבדתי את נוחותו המינימאלית של בית
|
כשבאה אני הלכתי. כשהלכה אני באתי.
מעגלים של מרדפים של מעגלים
ריצת בוקר והשמש מחממת מידי
דרכתי על עלה יבש בטעות
האם אני רוצח?
|
מעיי מתהפכים והופכים לעצמם
מסריחים
תכולתם מחליקה בבטני ושוב חוזרת
|
יבלת על בהוני
היא אושר פנימי
שערה באוזני
וקמט תחת עיני
הם כצבע השני
|
מחשבות של עטלפים
הלא רק הם יודעים
על חרישת שדות בור בלילות
וחרישת מזימות על רציחות
|
בקעות ופרצות בחיים של שיגרה
אפשרו לי לברוח ממציאות מרירה
לפגוש בני אדם, להכירם מקרוב
כזה עולמינו, אך מפתיענו לרוב.
|
משמרת של לילה שלהי קיץ עני
עלה של שלכת הקדים את זמני
רובץ לו חתול מפהק חשוף שיניים
אוושת רוח מקררת דרכים של שוליים
|
הליכות אינסופיות ברחוב, שיטוטים חסרי מטרה ברשת של לינקים,
החיפוש הבלתי נסבל אחרי כל משמעות שהיא למעשים שלך, כל פעם
לעצור ולחשוב מה התפקיד שלי כאן וכאן וכאן. עוד עשיר דורס ילד
עני. אנשים עצובים ואחר כך שוכחים
|
המעצורים שחווה מזה זמן לא מועט בתחום,
האמנות החזותית - נעלמו כמעט לגמרי, עת נסוכה עליו
השראה שלא יכול היה להסביר, והחזירה אותו אל אותה
צורת הבעה מינורית, כמעט "זנית" באופייה הפשטני,
המאפשרת לו ליצור מהמורכבים שבמסריו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יש דרישה בציבור
להכניס עוד
סלוגניה אבל מצד
ימין.
ד"ר מישה רוזנר
חרותניק לשעבר |
|
