|
יצאתי מהקיבוץ בלב כבד. ברשותי דו מושבית חלומית, תא כפפות
סרבן, ערמה של דיסקים לדרך, רבע מיכל מלא וחוסר יכולת לחשוב.
|
זהו , נגמר היום. נכנסנו למיטה, אז כן, היו לי ציפיות! אבל
זוגתי שתחיה, עוד הספיקה לסנן שאם לא איכפת לי להסתדר לבד כי
היא גמורה מעייפות ושלא ארעיד את המיטה יותר מדי כי הגב שלה
הרוס מישיבה.
|
"אני מצטער, אדוני, אבל אין לנו הכשר למכור גבינות עם דגים
ביחד."
"מה זה?" הזדעקתי "הסלמון נמצא אצלך באותו המקרר עם הגבינות,
אחד ליד השני!"
"אפשר במקרר, אי אפשר בבאגט."
|
ובחפצך מרחב
נשקת לדו מימדיי
|
כבר יבשו
מאגרי חייך
ובטנך ציה
ואת כולך לי
ואני לה.
עזובת רחם
שוממה.
|
ובאתי אלייך, ללחוש, להמתיק
ולדבר אהבה.
|
ומה רבה תהה שמחתי
עת תימצא בו נערה
בכותונת לילה רכה.
|
אחת ושתיים
הפלקתי
הפלקה
שכזאת
|
על מה חשבו , ומה אמרו איש לרעותו טרם נתאחדו כך, האם עצמה
עינייה, וכי מה עשו שם לפתע מתחת לעץ, ולמה תלויה היתה רגלו
באויר? כל אלה, לא שאלתי עצמי.
|
אל הארכיון האישי (56 יצירות מאורכבות)
|
|
גם כשרע ועצוב
ובודד לך - תמיד
תזכור:
יש די הרבה
אנשים עם
טחורים.
(ג'ונסון) |
|
