|
אז עמדנו שם, אני, חבילת הנובלס המקומטת שלי והיא.
תמיד אהבתי אותה רכה ולא קשוחה, פשוט מלטפים יפה וסיגריה קורצת
יוצאת מהקופסא בחינניות, סטייל דוגמנית אנורקסית על מסלול.
חסר עכשיו רק גשם, חשבתי לעצמי, מין מצב אבסורדי כזה של קומדיה
משנות ה-50' שכזה.
היא בט
|
בואי נלך יד ביד.
בשביל הביטחון.
שנינו יודעים שבעצם לא.
|
שעת צהריים חמה
שדורשת ארוחה משל עצמה
ולפעמים אף נענית בחיוב
מהבחור במעגל
שמפסיק מלחמתו
בנון-קיום
בשביל לנגוס
בשתי פרוסות לחם עם שוקולד
שעשתה לו אשתו
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
הגעתי למסקנה
שהסלוגנים
הישנים שלי הרבה
יותר מצחיקים
מהחדשים ומה
שחשוב זה האיכות
ולא הכמות. אז
מעכשיו אני
אפסיק לפרסם
סלוגנים, אלא אם
כן הם יהיו ממש
ממש מצחיקים.
שיט, נשברתי.
שטותניקית,
מהאגודה למכורים
אנונימים לכתיבת
סלוגנים, גם אם
הם לא מצחיקים |
|
