|
זה נורא פשוט לקחת את העט ביד
והמילים פשוט מתחילות לזרום
בין אם זו שפיכת הרגשות ללא מעצורים
ובין אם אלה סתם הרהורים
ואולי זו בכלל פנטזיה דמיונית
שמשווים לה רצף מציאותי
ואולי אלה סתם זיכרונות ילדות
שמנסים לנצור על הנייר
מי יודע....
13/5/03©
מעלה על רגליה הדקות את המגפיים הצרות, האדומות וכל כולה אומרת
חושניות. היא דבקה במטרתה, עיניה החדות בולשות באוויר הלילה,
מחפשות את הקורבן הבא...
|
אני מדליקה לעצמי סיגריה שנייה ונושפת החוצה את העשן בצורת
טבעות. פעם היה לנו תיאום מושלם, ידענו לנשוף את העשן כך
שהטבעות שלנו יכנסו אלה באלה. ועכשיו 20 שנה אחרי, הטבעות שלי
נשארות בודדות באוויר.
|
המחשבות ינדדו למקום אחר, כל-הזמן, אל אותו הרגע שבו שמעת
בברור את הקליק הזה, הרגע שבו פשוט ידעת שמצאת את מה שחיפשת.
וכל זה רק בגלל מבט...
|
Let me stay here for now
Taste the feeling of the night
|
העצב גם הוא אינסופי
אין לו תחתית או מחסום
|
גפרור אחד דולק באפילה.
אתה עזבת אותי, ללא מילה.
האש נבלעת בצללים על הקירות.
על פני זולגות הדמעות המרות.
|
לפעמים כשמגיעה הזדמנות בחיים
צריך לקחת אותה.
ואני לא מבינה איך אתה יכול להיות בטוח
שתהיה עוד אחת.
|
מושך במיתרי ליבי כבחבל זהב
חבל המושך אותי אחריו
ויודע, שאני שלך.
|
את פשוט ילדה קטנה שמסתכלת בנאיביות תהומית על העולם.
אופטימיות זו תכונה נערצת, אבל זה כבר פשוט מוגזם.
התמימות הזו שמאפיינת רק מלאכים לבנים בשמיים.
רק מלאכים עם עיגול, ואולי עוד איזה אחד או שניים.
|
כמו כוכב שעליו רק מסתכלים מרחוק
ואף-פעם לא נוגעים.
כמו גל המתרחק לאיטו מהחוף
שאחריו רצים.
|
אתה חלק ממני, הדבר הכי חשוב בחיי,
לא עוזב אף לא לרגע את מחשבותיי.
וגם אם הייתי רוצה, לא הייתי מצליחה
לשים את הקו בו נגמרת אני, ומתחיל - אתה.
|
אני מרגישה אותך, אך אתה עוד רחוק ממני
מתקרב בצעדים מהוססים.
|
פיסת זכוכית קרה שנשברה לרסיסים.
דמעות זולגות ואיפור שנמרח על הריסים.
זיכרונות מתוקים שאנחנו מנסים
לא לשכוח.
|
זה מה שקורה כשלא חושבים מהראש אלא מהלב
הרגשות מתעתעים, מסחררים עד שאין דרך חזרה.
ועכשיו אני סופגת בגופי את כל הכאב
כאילו שמשהו בינינו נקרע.
|
החול בשעון שלי התמעט,
כנראה שהגיעה העת.
|
שעונה על מרפקי, אני שוכבת על הדשא הירוק
עננים שטים מעלי בשמים, למעלה, רחוק.
והזמן מדמה כאילו ופסק מלכת
תמונה שלווה של עלים מצהיבים בשלכת.
|
והבגדים שפזורים על הרצפה, כמו אז בחדר החשוך, שעם סיבוב
המחוגים בשעון, מספרם על הרצפה התרבה ואילו על גופי התמעט.
|
ופתאום הוא אמר לי את זה, את מה שכל-כך פחדתי שיגיד, את מה
שכבר ידעתי, את מה שראיתי בעיניים שלו אינספור פעמים כשנשארנו
לבד, רק שנינו.
|
הם מתכסים במסיכת תמימה עשויה מסוכר, אך עם הגשם הראשון, הסוכר
מתמוסס במים וחושף את הפנים האמיתיות שהן כבר לא כל-כך מתוקות.
|
אני תמיד מנסה לעמוד בראש, בכל-דבר. להיות הראשונה, להשיג את
כולם. רצים במרוץ המטורף של מסלולי החיים ואני תמיד מנסה להגיע
לסיבוב הבא לפני כולם...
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כל מה שיכול
להשתבש ישתבש,
ולפעמים גם מה
שלא יכול.
אודיסאוס
בפסימיזם של
המילניום
השלישי. |
|
