|
זולגת,
מטיילת,
בין הררי הפנים.
|
נושקת לשמיים,
ושוב באדמה.
|
חסרת תחושה,
מקווצת,
כואבת ובוכה,
ובעצם על מה?
|
לא מפסיקים
לא יכולים
נהרות זורמים,
של דם.
|
ואני לא מתחרטת על הדברים, להיפך, אני שומרת אותם קרוב לליבי,
כאילו היו מטמון ילדות. אולי בשל כך קשה לי להמשיך הלאה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
יש מכבי,
אין יוונים.
-אנטיוכוס |
|