|
דמעות החלו לשטוף את פניה, יחד עם כל הדברים שהספיקה לעשות
בחייה הקצרים היו גם כמה כשלונות וזה כאב אפילו יותר מהזכרונות
עליו.
השמש החלה לגסוס לאיטה ודמה כיסה את האופק בשלל צבעים כהים.
|
כל שנה, ביום הזיכרון, אחותי ואני מסתכלות על רשימת החיילים
שנהרגו מאז שהמדינה נולדה בערוץ 33. אנחנו מחכות במתח לראות מי
נהרג ביום ההולדת שלנו כי ככה, אחותי אומרת, נוכל לדעת מה
היינו בגלגול הקודם.
|
היא מסתובבת ברחובות עם אוזניות הדיסקמן, תקועות עמוק בתוך
האוזניים, linkin' park בפול ווליום, אולי כך היא לא תשמע את
השדים שצורחים לה בתוך הראש. עיניים ירוקות, שפעם היה בהן
איזשהו זיק של שיגעון והיום הן סתם כבויות, ותלתלים אדומים
שקופצים לכל מקום אפשרי ולא
|
תלתלייך נושקים למחוזות רחוקים
את נאחזת בזיכרונות מצחינים
הוא מחזיק בידך כמבקש להחיות
את צוללת הרחק, שקועה במנגינות
|
את המלאך שלי ואין לי חיים בלעדייך
|
אם אבוא אליך עכשיו
עייפה מהמסע הארוך שעשיתי בדרך אליך,
האם תסלח לי שלקח לי כל-כך הרבה זמן
ותאסוף בחזרה אל מקומי בין זרועותיך?
|
שכבתי גוססת בין שברי חלומות ילדותך
חתכתי את ורידייך והתעטפתי בדם שנטף ממך
|
שוכבת עירומה על הרצפה
תלתליי כבר מזמן אינם מזרימים לי כוחות
|
הייתי קוראת לך סינדרלה
בלילות שהחלטת לברוח
הייתי מבקשת ממני להמשיך לכתוב
העיקר לא לשכוח
|
הייתי יושבת לצידך כל הלילה
סופרת את שערותייך בזו אחר זו
מתפללת שהלילה לא יבוא אל קיצו
|
הייתי מגיעה אליך טרוטת עיניים
הירוק שבהן התחלף בערפל משבועות ללא שינה
|
לחדול מלהיות.
לחדול מלהתקיים.
|
חשה כל-כך פגיעה מולך
מסירה כל מסיכה אפשרית
|
אני שם אך את אינך רואה אותי
מלטפת בסתר תלתל סורר שגלש על כתפך השמאלית
כנראה שזה אף פעם לא היה באמת המקום שלי
|
אתה אוהב את יהונתן גפן
ואפילו מכיר בע"פ את הנסיך הקטן
|
ילדה קטנה צועדת בעולם של צללים
חלום ישן וים של קברים
|
הייתי שם מעבר לקשת
ראיתי צבעים טובים מתחממים בשמש מלטפת
אפילו מצאתי שברי זיכרונות שהיו פעם שלי
לילות אהבה בקיסריה וחיוך מוכר של איש שאהב אותי.
|
עינייך כעת כזוג זרדים
אינן פורחות לקראתי יותר
|
מחפשת זהות
מחפשת אנושיות
חלומות של מדינה זקנה הלכו לאיבוד
|
בלילות שהגיעו אחר-כך הערצתי את חיוכך
היית שוכבת לצידי
כנפיי הפרפר שלך רדומות ודמעותיי טבועות בשערך
כפות ידייך בזכרוני כעת ספק הורגות
|
זה שאהבת עוד נושק לירח
מביט בך, נזכר, כבר לא בורח
|
את שרה שירים
הוא בטוח שזה בשבילו
בשדות הבדידות את קוצרת את אהבתו
|
הים שטף את כל העצבות ואת כל הכאבים
הגלים ליטפו את שערי
לרגע אהבתי לשכוח מי אני.
|
צורחת פנימה את כל מה ששתקת
זה לא מרגיש כמו המחר
מנסה לזכור את הדרך שבחרת.
|
היא מנשקת את העונות החולפות
כיצור בודד שאין לו חלומות
היא תיארה את העתיד דרך שפתיו
קולה המהם את חושיו
|
נפשי למודת הקרבות
מבקשת ולו רק לנוח
צלקות שהייתי כה גאה בהן פעם
לא נותנות לי כעת מנוח
|
ראיתי בדרך אנשים בוכים
עוצמים את העיניים ומדברים עם אלוהים
|
אני קוטף לך כוכבים ואת נשארת בשלך
קורא לך "ילדת אור הירח"
|
סימני נשיקותיך על כל גופי
רוצה שוב את חיקך בחיקי
לחשתי את שמך
הגלים לחשו יחד איתי
|
אתה תמיד תישאר החיוך הראשון שהתאהבתי בו
|
הכובען המטורף עדיין עושה בי קסמים
מגיע בכל לילה, כאילו לא עברו יותר מדי שנים
|
אוספת תלתל אחר תלתל
מוודאת שאף אחד לא הלך לאיבוד
|
אל תלטף אותי יותר
אתה יודע איך אני נשברת
אל תלחש כמה שאתה אוהב
אתה יודע שרק בשבילך אני נשארת
|
לחלום אותו גם כשהוא ישן לצידך
להתגעגע אליו גם כשהוא מחזיק בידך
|
דמעות אחרונות בתוך עיר של שתיקה
בלי שום לחש, כבר בלי שום אהבה
|
פורט על גיטרה קרועת מיתרים
מנגינות מסוממות וצלילים נטושים
|
מלאך בצבע קרם נובח לירח
יש ימים שהוא נובח על עצמו.
|
טוב שבאת עכשיו,
בואי תיכנסי יקירתי
|
אתה שוכב כאן, נותן לי להביט בך
מראה לי גם את מה שמעולם לא ביקשתי ממך
|
בריחה רחוקה, נפש כואבת
צלילה עמוקה אל נשמתה המדממת
|
אני לא יכולה לתת לך ללכת
אמרתי
אני מכורה לכאב שלך
בגלל זה נשארתי
|
אני מושיטה לך את ידי ואת נעלמת
בחלום עכור את דמותי את שוחקת
|
סינדרלה מזכוכית
מסניפה זיכרונות מצהיבים
את עטופה בדמעות שהרקיבו עם השנים
|
נשיקתו כנשיקת שרף
רגע אהבתו עם הרוח חלף
|
כוכב רחוק מכריז על התחדשות מסויימת.
אין בי ריקבון יותר אך עדיין אין גם שקט.
|
צלקות על הידיים משנים של חיפושים
תחבושות קרועות על כל הפצעים
|
את מתפשטת לידו באיטיות מדומה
הוא מריח את תלתלייך או שאולי את שוב הוזה
ליבך התנפץ בעבר לרסיסים כה רבים
|
זה נראה לי הכי נורא בעולם
להתגעגע אל מישהו שלא מתגעגע אליך בחזרה
|
געגועים לחיים אחרים
שמעולם לא הכרתי
כולם פה שבוזים
ואני את עצמי מעולם לא בחרתי
|
טיפטוף אהוב
המלנכוליה המוכרת
|
אני שונאת אותך כל-כך עכשיו.
שונאת אותך על הדרך שבה אתה נוגע בי.
שונאת שאתה עושה לי צמרמורת.
|
השדים כבר שנים לא ביקרו כאן
רק הותירו לי את שברי חלומותיהם הרעים
נותרתי לבד, עטופה בצל ופחדים...
|
אוספת אותך אליי
מאזינה לדמעותיך
|
תן לי להגן עליך מפני החושך המאיים
תאהב אותי עם הירוק שבעיניך
|
פרוש עליי את כנפיך כעת ועשה אותי מאושרת
למד אותי לאהוב בשנית, כי אני כבר לא זוכרת.
|
בכל זאת אני תמיד חוזרת בחזרה, נכנעת לשקריך, מאזינה לדממה
שלך.
|
זרועותיך עוטפות אותי אל תוך הלילה
חלום על בית רחוק מעיר אותי משינה מתוקה
ג'ימי הנדריקס שר ברקע שיר על אהבה שפעם הייתה שלנו
כשעוד לא היינו עסוקים בכל מיני ניתוחים ופרשנויות
|
אני מפחדת שלעולם לא אצליח לאהוב שוב כמו שאהבתי אותך. לא רואה
עוד מישהו מסתכל עליי בעיניים מעריצות וקורא לי בשמות חיבה
מפגרים. לא רוצה לראות.
|
אתה זוכר אז את האוהל שהרכבנו באמצע הלילה בכינרת? אתה
בתוכי-אני בתוכי-אני בתוכך. ילדה קטנה הולכת לאיבוד בתוך איש
עצוב. נקשרת, נאהבת, שוכבת, נעזבת. אהבתי כל-כך באותו לילה וגם
במאות שהגיעו אחריו.
|
לא רוצה את סליחה שלך, לא יודעת אם אוכל אי פעם לסלוח לך. לא
רוצה שתצא מהחיים שלי.
|
כבר כמעט שנה. ככה זה, הזמן תמיד טס כשאתה מתפלל שהוא ייעצר.
|
"אז מה, את מאוהבת בו עכשיו?"
|
עשיתי את כל זה רק בשביל לשכוח אותך, רציתי למלא את עצמי בו
בשביל להיפטר מהתהום הקרה והאינסופית שהותרת. לא, אני לא מנסה
להיות חזקה, ניסיתי כבר לשחק את התפקיד הזה אבל זו לא אני.
|
שכבנו. כמובן ששכבנו. זה הדבר היחידי הטוב שאנחנו יודעים
לעשות. המגע שלך כבר לא עושה לי צמרמורת, הטעם שלך בפה שלי כבר
לא מרגש אותי. זה נגמר.
|
אח"כ אתם שוכבים, באוזניי כל מי שירצה לשמוע תתרצי את זה
כתרופה לכאב הנורא שמתחולל בפנים כבר שלושה חודשים. הפכתם את
זה להרגל, הוא משתוקק לפורקן ואת משתוקקת לחיבוק. מישהו כבר
אמר לך פעם שאתם מתאימים?
|
שיערה פזור, עיני הלוויתן שלה רטובות
אלוהים, היא הייתה כה יפה.
|
אתה מזיין אותי במעין אירוניה אילמת. עיניים פקוחות לרווחה,
כמו ילד שצמא לדעת עוד ועוד דברים חדשים ולעולם אינו רווה.
|
שנינו שוכבים עירומים זו לצד זה. אין כאן שום משחק או רצון
לעשות רושם, הכל טבעי ומרגיש כאילו כבר שנים אנחנו עושים את
זה. שוכבים מחובקים ולא מתייחסים לכללים שאותם, מן הסתם, הפרנו
כבר מזמן.
|
מאוהבת באמן שצייר על גופי עם מכחול, מאוהבת באיש שמנשק ובורח.
את כל כוחותיי אתן רק כדי לדעת מה מתרוצץ לו בתוך הראש. תמיד
חשבתי שבגלל שגדלתי איתו גם אמות איתו, עכשיו אני יודעת שאמות
בלעדיו. בגללו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
