|
החלפנו מבטים בין אחד לשני, לא מאמינים למה שעכשיו קרה.
כשמדובר בנחש הבטרופ אטרוקס, יש 80 אחוז סיכוי שימות האדם חסר
המזל שיוכש על ידו.
הגרוע מכול, בזה הרגע קרה.
|
הלו, היי אבי!!! מה קורה ?
-אני בסדר, מה איתך ?
-חראגיל - חרא אבל מתרגלים אליו...
-חחח...
|
עברת דרך הדלת? קח כמה שניות נסה לראות, לשמוע, לחוש את המקום
הזה שהגעת אליו.
מה אתה לובש? אתה גבר? אישה? ילד?
|
את נמצאת בכל מקום וזה בעצם הכל.
ומכיוון שאת בכל מקום את בשום מקום מסויים
ואם את בשום מקום מסויים
איפה את?
|
אורות העיר שמסביב כבו
עת התכנסנו בשמיכת לילה וחול
שנינו עירומים, מרגישים כל גרגר אחד על השני
והם שורטים
|
כנראה שלא פגעתי בך מספיק
היא אמרה
כנראה שאמרתי לך שאני אוהב כמה פעמים
יותר מדיי
|
מילים כחולות ללא ניקוד
נשפכות על דף לבן בסוג של ריקוד
באקראיות מוחלטת עם קמצוץ של הגיון
ילדים כותבים מנסים לתאר חיזיון
|
אם רק תבקשי
אקרא את עתידך
בין סדקיי שפתייך
ואשלב אותן בשלי
|
אילו יכולתי לסגור אותך במסגרת,
הייתי מצייר אותך מחייכת.
|
20365=7310 ימים, ימים שרק רגעים מהם את זוכרת.
רגעים של שמחה ורגעים של מבוכה,
רגעים של שלווה ותקווה.
רגעים של שנאה ואהבה, רגעים של זוהר ובדידות,
|
השניים הקודמים נכתבו בחושך בכתב עייף ומתעקם,
הם סיפרו על גן שנמצא אי שם בעדן,
על אהבה וצדק,
על אלוהים אחד.
|
כשאני משקר לה
היא מנחמת ומחבקת
ואני, אני מאמין לעצמי
|
שוב לא נשמע קול הדיכאון
שוב הגעתי להחלטתה
שוב אני אוהב רק אותה
ושוב אני מאמין בנו למרות שהיא כבר לא
|
יופי העצמאות, הוא מעופו של העיט
תמימותו של אדם, נמדדת לפי המרחק מהבית
קול הפחד, הוא רעשו של נחש הצפע
יסודה של הבריאה, הם איתני הטבע
|
לבי יודע את אשר חייב לקרות כשאגיע,
וים המוות שמימיני, מתוק לעומת (ל)חיי.
אז אני ממלא את הראש במוזיקה מעל למקסימום
|
נשארתי בפער שבין ששת העולמות
תהא היציאה היכן שתהיה
|
מתקדם בשקט בשקט אך בנחישות,
מנסה לאהוב אותה ומרגיש כמו גנב.
מנסה לשכנע את עצמי שמדובר בתחרות,
מנסה לשכנע את עצמי שהוא לא מאוהב.
|
כן, כל שיחה שלנו היא קרב,
כל מילה, משולה לאבחת הסכין.
כל מבט, אימתני יותר מהעט.
ואני, מצולק כבר עד עמקי נשמתי.
|
אגדות נרקמת בראשי
מחוויות שנחרשו בלבי
צלילי אורגן ותמונה כסימניה בספר
מרסנות את כוחי מלהפוך לסבל
|
טעמתי מהטוב ומהרע,
עוד לא למדתי די, רק רציתי שתדע.
|
במדיה היא זוהרת למול כל האחרים,
היא ממלאת את חיי ביפים שבצבעים.
כל יום מחדש, להפתיע אותי היא מצליחה,
כל חיוך כל מבט, כל מילה מצליחים להחסיר מליבי פעימה.
|
ואני, שכל כך רוצה שתחייכי
ותאהבי
נשבר כשאני כותב לך לחוות את הדברים האלו
בלעדיי
|
הנה הם באים ימים של שקט
וענני המלחמה התפזרו ואינם
הנה הם באים ימים של שקט
בגופי הלב נדם
|
כמה שירים עוד עד שלבך יכנע?
כמה שאלות עוד עד שתמצאי את התשובה?
כמה אבידות עוד עד סוף המלחמה?
כמה צבעים עוד עד שתראי את התמונה?
|
עם כנפיים שבורות
אני נופל
|
כאן, בין יאוש לשלווה.
מיילל לו חתול,
בקולות מלחמה,
לו נשמה מיוסרת.
|
לאחרונה קראתי כמעט את כל יצירותיי
,שהועלו לבמה,
אלה שלא, יזדיינו במגרה
וימתינו לסבלנות מסוג אחר
|
היא לא הבטיחה דבר
אבל שברה הכל
את כל השיאים שהבטחתי
לעצמי, שאשמור
|
רק הילד השומר כבר 8 שעות, יכול באמת להתנחם מקסם הכתיבה
|
פרפקציוניזם - האגו טריפ הכי גדול שיש
ככה אני משאיר את השרפות המשמעותיות לאחר
|
פרח זיכרונות בערב ריקני
ניצוצות של יופי מיום עצבני
|
תחת אש, נרטב
תחת קרח, נמס
עמוק מתחת לשמיכה
מתחתייך
|
כמו כריש אשר שוחה אל נהר הדם
מתעלם מארבעת החושים רק אחד יישמר
רק דימום קטן תחילה אך הכריש אוסף הכול
נוזל ומוצק כאחד אל מערת גרונו החלול
|
שני צדדים למטבע
צד שחור וצד לבן
שניים יוצאים מתוך שלושה
בשבילם מלכת יעצור הזמן
|
פתגם סיני עתיק אומר:
כששתי בועות נפגשות באויר
הן מתנפצות, ומתחתן יצמח הלוטוס
-האהבה היא נצחית-
|
הרוח עורמת גלים במדבר, מתעלמת מים המוות
והמוות שפוחד מגבהים,
נוטש אותנו לפחדים אחרים.
|
באחד מימי שישי אני אביא בנוסף לשמיכה
אזיקים מרופדים פרווה ורודה
למיקרה שאני לא אוכל לשלוט בעצמי
שני סוגיי שמנים ארומטים לגוף
|
איך שיר נולד
כמו תינוק
גם אני הייתי רוצה להיות כמו תינוק
לראות אנשים בתחנה הצפונית של רכבת וישר לשכוח
|
מעבר לנחלים שבחורף מימיהם ינשקו את הים,
שם אקבור את ליבי,
עת יתגשם חלום אחד קטן.
|
חצי עומד, חצי יושב,
שולח יד, פותח דלת, מאחוריה מדפים ריקים.
אין מה לעשות
נכשלתי.
|
חיפשתי אחרייך כשהאור התעורר
במקומות חשוכים ואפלים
חפשתי אחרייך במקומות שלא היית בהם קודם
בארונות הגבוהים
|
מסך ערפל בבוקר של קיץ
יום שונה בעתיד רגיל
העיתונים כותבים על יונה עם עלה של זית
עוד הבטחה אחת ממנהיג סביל
|
בין הפותרים נכונה
תוגרל שלוות נפש אחת
|
לו היה לי באותה השניה כדור בקנה האקדח
הייתי עושה את זה
אם הייתי על גג עזריאלי
הייתי קופץ
באמת שהייתי
|
לי זה נראה כאילו לא נרדמתי כבר כמה ימים
הראש כואב, הכתפיים תפוסות,
הצואר תקוע לכיוון הטלוויזיה, העיניים אדומות
והמזגן הבן זונה הזה לא מקרר
|
איך אפשר להתקדם כשהיא בזרועותיו של אחר?
איך אפשר להתנתק?
אמרו לי שיש שיטה נורא קלה, אבל...
היא לא מתאימה לכל אחד
|
מילים זרות לי, מתמלמלות מאנשים חדשים,
משירי כאב, מזיכרונות, מילים כמו:
בחירה, שכחה, התנתקות, התקדמות.
מלים שאני מכיר, אך מעולם לא עלו על שפתי.
מעולם גם לא הצלחתי להבין, אם הן מילות חולשה או חוזק.
|
כל הימים שעכשיו עוברים לאט
הם עברו במצמוץ העין עד נקודה זו ודברים רבים קרו
חלקם עצובים יותר וחלקם עצובים פחות.
אך ברובם יש אושר רצוף, טהור, כזה שאינו משתמע לשני פנים
|
את נפגעת מהכתיבה שלי
אולי כי פעם כתבתי מהלב
היום אנשים מוקירים דברים מסובכים
ואני חיי לי חיים פשוטים
|
אני קורא לכם מלאכים שלי
שתכניסוני תחת כנפיכם
אני קורא לכם, לאלה המרחפים סביבי
שתגנו ותשמרו עליי, בשעה דחוקה
|
סופר עורבים בגן עדן
מרחם על אדם וחווה
שמות המוזמנים חקוקים בחומות האבן
חומות אין סופיות של שממה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
החיים הם חלק
מהמוות.
פסימית. |
|
