|
קוראים יקרים,
כן... אני יודע עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה
שעדכנתי את דף היוצר שלי אבל ...
החזרתי חלק קטן משריי
את שאר שיריי העלה בהמשך :)
מקווה לחדש את דף היוצר שלי בהקדם האפשרי.
שלכם...
יובל ליטווין,בן- 36,
התחלתי לכתוב בגיל 17
על דף נייר הוצאתי את התסכול ומאז רשמתי מס' רב של
שירים על נושאים שונים, ובצורות כתיבה שונות.
אני ממליץ לעבור על שירים כמו...
"שמות אשר כתובים אל אבנים"
"איך בחלומי"
"לא מבין"
"אמא"
"ילדי הפרחים"
נ.ב
אשמח לתגובות :)
אתה אויב או חבר
אתה גורם לי לכיף אבל גם לכאב
אתה גורם לי לסמוך אבל גם לצרוח
אתה גורם לי לצרוח אבל גם לבכות
כשאני איתך אז כיף ובלעדיך כואב
|
עובר מצידו הרטוב של המיטה
לצידו הריק האחר ומתייסר
כי סופי כשלהם בסוף
|
משחק בין אות לבאה ומחבר עוד שורה
שתהייה לה בינה וגם הבנה
גם אם טועה מתנצל במהרה
או מתקן אם זו אינה הכוונה
|
איך את בחלומי דוהרת
בסוסך הלבן ומביטה בי ישר בתוך עיניי
ומתוך חיוכך נשלחת נשיקה ורודה כשפתייך
ושערך השחור מתנוסס ברוח ככנפי ציפור
|
מנגב דמעות של מלאך
סופג אותם בחולצתי
|
אבל תראי נגמר לי האוויר
אימא אני מת
|
איפה היו המלאכים כשבכינו בין הסדינים
איפה היו המלאכים כשהיינו עצובים
איפה הם היו בכל התאונות הדרכים
איפה הם היו ברצח רבין
|
תהום לפניו
בין גומחה לנפילה
מימד נוסף
לא מצא
|
אם תכלאו אותה בכלוב היא תמות
הם זקוקים לחופש לשלום ולאחווה
ולמרחבים הגדולים ולרצונות הפרטיים שלהן
תנו חופש לאנשי הדרור
|
אנשים לבושים הם
בגדים צבעוניים
מכסים הם פנים
בצבעים צבעוניים
|
תפסיקי להתחבא מאחורי האמת
להתבדח על העצב
ולבכות בדמעה שמחה שבאה מהכחשה
ובכל פעם שאת מחייכת על תנסי בכוח
|
באבעולם בוואקום רק קיים
איפה שאין איש, ולו לא
ולא חלם ולא חלום ולא חולם חסר
באבעולם פה לא חסר
פה הכול מושלם
|
השמים רעמו על דבריך
ולבי צעק ולא הבין מדוע את אומרת מילות שלום
|
הנה אתה חייל מילים
הנה אתה משרת בשטחים
|
היום כולם איתי בזיכרון
מחר כולם בשיכרון
בערב זוכרים את המתים
בבוקר צוהלים ושמחים
תרבות מצולקת בנשמות עד
|
חולם על לצעוק את מה שבפנים
מתעורר לשתוק למה שבחוץ
מכסה במסכות ממלא בחיוכים
ישן בערות וחיי בשינה
|
לא בסוס לבן
אדהר אליך
אלה בסוזוקי ירוקה
|
עכשיו דם על ידיו
שוב לא שלו
ורק לשלום הוא חתר
ויצא בלוחמה
|
בציר, על ארבע
מחפשים חלקים
בשבעים ושלוש
על שש מפוזרים
|
יושבים בבתים מול מסכים,
מלקקים בלייק.
ואוהבים בסימנים.
ועדיין בודדים.
|
אני רוצה שתכנסי בדלת לבי
ותנוחי לך בפנים
ותחממי את לבי
ותחושי את רגשותיי העזים
|
מדף כתיבה לדף ספיגה
בעמידה משכיבה על הצד
על השני
רטוב הדף ספוג בי
|
אנשים הולכים חוזרים
נולדים מתים
טסים חוזרים
קופצים עולים יורדים
והעולם ממשיך לזוז כאילו כלום לא קרה
ולא השתנה
|
זהוא נהר הגועש שזרם ועיצב את דמותי
אחריו הותיר אמות בולענים או וודיאות
לא רק על פנים זרמים נחלים
|
למה זה תמיד קורה לי
שאני תמיד מתאהב בבחורה שכולם רוצים
כולם חושקים
|
הוא/יא חלמ/ה שת/יענה תעלי/ה אלי היה בסדר
הוא/יא הדליק/ה נרות כמה אבוקות ריחן
הוא חיכה שתעלה
היא חיכתה שיעלה
|
מדייק את החומר ככול שניתן
כי כול שארית היא עוד יום, עוד מחר
מצמד אל השבלונה, מחליק ומסדר
מדייק, ומדייק שיישאר אם יהיה מחר
|
מימיך הסוחפים
הם אשר מעלים בי זכרונות
של מים סוערים אשר עברנו ביחד
ואולי עוד יבוא היום ותתעשת
והשמים יבכו
|
היצירה שלך לא מכוונת
היא התכוונה לחוויה
של נקודה מיוחדת
שלא נכספת
|
אך האח
נח בתוך פח
מלא בלכלוך
ושארית רקובה
|
לא יכול עוד לחיות במלחמה
הנחתי את הרובה אבל היריות ממשיחות
ושוב הענן מוריד עוד אפר של מתים
|
לבן בוהק אותך אוטף
סובב סביבך בנוגע לא נוגע
חושף אך לא חודר מבט
מאט אדום בגבולות המותר
|
לא רציתי לגלות לך
שאהבה
החומה שלך
שברה
|
ממלת היא מגירות
מדי פעם פותחת
לדשדש בזיכרון
|
אז בחיים
חלקים חלקים
אספנו אנשים
הם לא נושמים
הם בחלקים
|
בחדר קטן נכנסה אהבה הרבה אהבה
לחברים, לידידים, לקרובים, להורים, לאחים,
גם לחורגים, לחיות ולצלילים
|
לרגע פתחתי חלון והיא עפה עפה לה פתאום.
|
אבל לא אני, אני.
והוא, בטח לא הוא.
אילו זה שנראה במראה, למרות כול ה"שרוף", עדיין שקוף.
בש-בש אני ולחם, בעמקי מעמקי לא ידעתי לדמיין את שנפלה נפשי.
|
אמא אמרת לי שאנחנו ילדי הפרחים
אז למה אנחנו כל כך סובלים
|
ישנה הסכמה למוסכמות מסוימות
ולאחרות ישנה סלידה, לאנשים מסוימים
אין כאן חברים כדי לשרת
ישנם חברים בשביל החברה
|
צעד צעד כמו החיים לכבוש אתך ואת רחבת הריקודים
לעצור ברגש בזמן שצריך לשחרר את אחיזתי רק לרגע
כדי שתסתובבי לראוותי ולצעוד את צעדיך לצידי
|
הנהר שחצה ורגש, לא שטף את הרע.
והותיר, עוד גבעות ומכשולים.
ושלא צלחו אותו, ונותרו.
כנפלים, מוזכרים.
|
בבית קטן, קטן מאוד
שמח, שמח מאוד
נכנס לפתע עצב, עצוב מאוד
וכולם דואגים, דואגים מאוד
|
כמה הרבה את מדברת
ולא אומרת כלום
כמה הרבה את חושבת
ולא עושה כלום
|
צועק הכול בקול
רק שאיש לא יסבול
ביום של המחר
את האני של אתמול
|
לעולם לא אפסיק לכתוב לך שירים על אהבה
ועלינו...
|
כיתוב חרוט על אבן
אותיות בינם רווחים
סיפורים של אנשים
היום אנשים של סיפורים
|
קיבלתי מכה בראש
ועכשיו כואב
והכל מטושטש מעורפל
מסוחרר לגמרי ולא מבין כלום
|
הם רואים אך לא אותי
הפצע לא ניגלה ולא ניגלד
כוסו בשכבות רבות של חיוכים
|
על זריחות מחוברות
בין צלילי אנחות
נקישות ופריטות
וקווים שחוצים
את רחשי לבי
בך
|
קפה נמס עדין
סוכר בצד וכוס סודה
שולחן עגול רגל אחת
שני כסאות אחד בודד
|
אותך אהובה בחרתי לחיים
ולכן שיחררתי שלא תיפגעי
|
ליצן בתחפושת אם סמל ממשל
רוקד לו סביב ספר מאושר
צוהל הוא ברוב אך שוכח לערוב
כול אחד אותו סובב ואת דעתו כך מעפעף
|
לטוב ולרע אתיך לכופת נצחים
רציתי לצעוד יד ביד ולא לחכות לך
לחוות חוויות משותפות לנצח
ולהשתטות בין כול השקיעות שנוכל
|
מביט מחלון החיים
והם נראים יפים
והיציאה מן הדלת
נראתה מסוכנת
|
כל חיי רציתי לחיות אך החיים ברחו מימני
כל חיי רציתי למות אך מתו במקומי
כל החיים הם מתים והמתים חיים בתוכי
סודות ורוחות ושדים עצבים
|
עד עכשיו צחקת
עכשיו אתה תבכה
אך מה יהיה אתה יורה
ואתה רק ילד
|
עבה כקליפה אך דקה כבועה
אטמוספרה בספרה שונה
מתנפץ לו הסלע
|
איך את בעיני נוגעת במבטך העדין
ובשפתי את נושקת בעורך העדין
ואוזני נמסות לקולך הערב
ואיך בחיוכך את מקסימה אותי
|
עוד נישארו בדלי הסיגריות שלך בתוך המאפרה
כשאת כבר לא כן
והקופסת הסיגריות שלך עוד בפח
לצד ליבי שאותו זרקת
|
פוטוסינתזה
עץ ללא פרי
רק תמונות גדלות עליו
תלויים זיכרונות
|
בתוך קססונית ריקה מחפש את השפיות
טובע בתוך לועה השחור מחפש אור
הורים ומורים מורים לי את הדרך אך נופל תמיד לשחור
|
בבקרים ללא אור ולילות ללא חושך
רגעים של עבר וכאילו הם עכשיו
חלקים מפוזרים של אנשים שלמים
אנשים שמתפזרים מחלקים מהעבר
|
לא אין פה דלת יציאה
זו קופסה והיא סגורה
לפעמים היא נפתחת
אבל לא יוצאים הדברים
|
שקופים פצעיו, פנימיים.
מלאים פנים, לא שלא.
שמות של מות, חרוצים.
בזיכרון שן נושן, ושלו.
|
איך שברתי את רגשות הקרח שלך
איך נכנסתי לרגשותייך והשפעתי על לבך
|
אם היה לי מפתח, מפתח קסמים
היית נותן לך אותו
שתיפתחי מבפנים
מפתח קסמים שיפתח את לבך מבפנים
|
הכוכב שכתב את שמך
כבר נפל
ובאופק את כבר לא נראית
ולמרחק רב כבר לא אלך
|
במחברת חדשה
בדף לבן
יד תשושה
בלי מטרה
|
למה אני תמיד נתקע
עם אחת טיפשה
שלא מבינה את מהותה של אהבה
|
ואת עדיין בהלם מהשיא שאליו הגענו
ועדיין שוכבים מחובקים
ולא רוצים לעזוב
ולא רוצים אפילו לקום לשירותים
|
ועוד נשאר שרידים
של מסוקים שרויים בענפים
ומה שנשאר הם הזכרונות והתמונות
ואנדרטה קטנה שנחרטה
לזכר 73 הנופלים
|
אם כפפה שספוגה בעיסה קרומה
בחולצה רטובה בין זעה לדמעה
כבר אין פינה נקייה לנגב
עורב לדקה שתמתיק תכאב
|
נותרים עזובים בין דרכים
משמיטים בין צללים
מותירים בדרכים
צלם אנוש
|
בלבי שוכנת דממה רועשת
השקט מכסה את רעש פעימות לבי
מחשבותיי דוממות ראשי ריק ממחשבות
רעש תקתוק השעון מכסה את רעש זרימת הדם
|
כבדהירת סוסים
הדפו המדחפים
את מסת האוויר
בשכבת האוזון
והשמיעו חרישם
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
תגידו, כשכתוב
על שקית של אוכל
לכלבים "טעם
משופר", איך הם
יודעים שהם באמת
שיפרו את הטעם?
צרצר. |
|
