|
חזרתי מבית הספר בסביבות השעה 13:30 עם מיכל ואליה. כרגיל, דרך
נגבה (חוסכות ניקובים בכרטיסיות ...) וכשעברנו דרך הגינה שליד
הבית שלי, ראיתי אותה. ליתר דיוק, ראיתי את הכלבים שלה.
|
במקום סתם לברוח במקום להתחמק
אולי אתמודד (הלב שוב צוחק),
וכן הוא צודק, איני מסוגלת
רואה רק הדמות, וכולי נבהלת.
|
איפה אתה עכשיו, כשהמילים הפכו להדים
כשאני מרגישה, שכבר אין משמעות לחיים.
|
אם יש אלוהים, למה יש מלחמות,
אם יש אלוהים, למה יש תאונות,
אם יש אלוהים, מדוע בוכה הלב,
אם יש אלוהים, מדוע יש גם כאב
|
כמו וירוס קטלני
חדרת למערכת
והכל החל
קורס
|
אני כבר יודעת,
לא ניתן להשיב את מה שנלקח,
ושלמעלה בשמיים, שומר עליי מלאך.
|
קול חלש, קול בוכה, הזועק לעזרה,
קול עצוב, קול סובל, הנקלע לצרה.
לב בודד, לב שבור, מדמם ופצוע,
הוא רועד, הוא טרוד, הוא לא בובת צעצוע.
|
נמאס לי מעצמי, שאני סתם ילדה קטנה
שלא מסתכנת בשביל דברים שבהם מאמינה,
|
יום יום בלעדייך, רק תמונתך שנותרה
מחפה בלי הצלחה על האובדן הנורא,
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
חכו חכו
אני הולכת לקבל
תפקיד בסרט
גדול.
נראה אם גם אז
לא תשמעו אותי.
מזוהרה שקולה לא
נשמע כבר שנים,
אבל זה הולך
להשתנות.
אוטוטו |
|
