צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

השמש מכה על הכל בעוצמה. הכל צרוב בשמש. כשאתה פלשתינאי אתה
אפילו לא פלשתינאי... אתה בלסטינאי.

והעובדות ממשיכות לדבר. עובדה אחת אומרת שבאמת לא הצלחתי עד
עכשיו. עובדה שניה אומרת שלא נשאר לי עוד הרבה זמן לחיות. ביחד
יוצא שהיא שוב צודקת. והיא לא היחידה שאומרת. וזה לא הדבר
היחיד שהן אומרות. וזה תמיד מדויק עד כאב, ותמיד כואב עד
דמעות.

"דבש איילים הוא התרופה לכל בעיותיי?" שאלתי את הדוקטור
בתמיהה. דבש המופק מאיילים טריים אמור היו להשכיח את כל
מכאוביי, לדכא את רפיון שריריי, לאזן את האנרגיות בחיי ולבשם
את נפשי המצולקת. ואני פקפקתי...

אני מחכה כבר שנים למוות שלה. אני שונא אותה יותר מכל אדם אחר
בעולם, אבל רוצה את הכסף שלה. והיא יודעת את זה. והיא משחקת את
המשחק. בשתיקה. אני צריך להיות נחמד אליה כדי לקבל את הצוואה
שלה. והיא כלבה, אוהו... כמה שהיא כלבה.

היום כדאי שיהיה לך אקדח. או אקדח, או המון קסם אישי. משהו
שיציל אותך אם תסתבך. אז לי אין קסם אישי (לפחות לא מספיק על
מנת שיציל אותי אם אסתבך), ותמיד יש לי בגרב אקדח.

"צא לאוויר" כתוב בספר ההוראות לאדם ההלום. יצאתי ובכיתי. אין
עוד טעם בדברים. עליי לשנוא את כולם כדי לא להיות פגיע.
אל תתקשרו ואל תבקרו. זה זמן שאני צריך עם עצמי.

שנתי נדדה כל הלילה. חלמתי חלום בלהות, ואחריו חלום בלהות
נוסף, ועוד אחד. חלומות הזוועה התישו אותי ולבסוף קמתי. הראש
כאב, והרגשתי צורך לומר משהו כדי לשמוע איך קולי נשמע (אם בכלל
נשמע).

הם צבעו את פניה בשחור, ואז עברו עליה כולם. חוץ מימיני שהיה
איש דתי, והרי סדין עם חור לא היה בנמצא...

מעולם לא התעורר אצלה הצורך למלצר. הצורך למלצר היה משתכר
בלילות, והיה מתעורר כל בוקר אצל מישהי אחרת, אבל מעולם לא
אצלה. קראו לה גל, אבל כולם קראו לה "החברה של מואיז".

אני לא מוסר דרישות שלום.
אל תבקשי ממני למסור דרישות שלום, כי זה לא יקרה. אני מכיר את
זה. את מבחינתך מוסרת, ואני - אני אמרתי לך כבר אלף פעם שאני
לא מוסר דרישות שלום. אחר כך ההיא נעלבת שלא מסרת והכל נופל
עליי.

בפקס שאצלו במשרד התקבל ציור ששלח לו הבן שלו. בציור ראו אותו
תלוי מעץ בכיכר העיר. למטה היה כתוב "אין לי אבא". פוגו גם
בנתב"ג. שלישיית אדלר ודני רובס מבצעים שירים של ג'ון לנון
בארמון המלך בירדן. פוגו גם שם.

הכל מתערבב לדמעות של אילן. והיא חושבת ושרה ושמחה ובוכה.
עיניה רטובות וזה לא ייפסק בקרוב. זה רק התחיל אחרי כל כך הרבה
שנים.

עפנו באוויר בהילוך איטי, אני ואבא וכל החלקים שלנו. בזמן
שעפנו באוויר היה לי זמן לחשוב על כל החיים שלי.

תוכי ענק אכל אותי ואת המשפחה שלי. ואני ראיתי את זה קורה.
בעיניים שלי ראיתי את זה קורה. בבשרי הרגשתי את חתכי מקורו
החד, מיצי קיבתו צרבו בעורי, בעיניי שראו הכל הם צרבו.

אנחנו חיים בשביל המימוש. לא בשביל ההחמצה. ועכשיו זה העונש
שלי על שתמיד הייתי ביישן. זה, ושהצוואר שלי תפוס כבר שנים.
מלהביט לכיוון מטה. לנצח.

הרבה קטנים שווים אחד גדול.
טוב לכם עכשיו?

שפכתי עליה מים וראיתי איך היא נמסה לאט לאט. קודם התו, אח"כ
השין, ובסוף נותרה רק העין הכחולה שלה פקוחה בטון רציני ועמוק.

על כל מקום שבו דרכתי בחיי כתוב בספר.
אם לא כתוב בספר - לא דרכתי שם. בחיי!

התפיסה שלי של אושר אומרת בבסיסה דבר אחד פשוט: נאמנות מוחלטת
למי שאני באמת.

בשם תחושת האלם והמחנק, לקול צלילי המתכת המהירים...
להקת 'זמן נוזלי' לא קיימת, אבל זו לא סיבה לא להנות מהמוסיקה
שהם עשו. קצת מוזרה. ראו הוזהרתם.

להקת 'זמן נוזלי' מבצעת את השיר 'נושאי המגבעת' של נושאי
המגבעת