|
היום, שהתחיל כמו כל הימים באור חזק ומעצבן של שמש, הסתיים כמו
תמיד בירח חלש שזה מכעיס. הלכתי בדרך הרגילה, מכוס קפה על
הבוקר- להוריד את הכלבה-להחזיר אותה- לקחת את התיק- לרוץ
לאוטובוס-לפספס אותו-לחכות חצי שעה-לאחר. שגרה.
|
הלחדד סכיניי השלופים למול אבי
תרצי?
כדורי שנאתי אליו ימצאו דרכם אלייך
אל לך לחדד פגיונותיי
|
שירי זימה אשלח אליך
שלא תהא בודד בגלותך
שירי זימה נוטפים ממני
אך יבשו עדך
|
קמתי מוקדם, כן, ישנתי קצת
הלילה, אמא.
שוב חושך
שוב אור
יום נוסף בתוך קוביות קטנות שאין עליהן עדיין איקסים
|
וזה תמיד בקשר לבחור.
וזה תמיד בכתב כזה, לא ממש ברור
|
איני זוכרת את הפרטים המדוייקים
ולא ברור מי הנושא
|
עודני קטנטונת
שבועות על אף תקריותיו
נותר החג האהוב עליי
גבינות בשקיות מים
|
יוני תמיד אומר לי
שאסור, אסור ללזל בחצילים
אבל אני יודעת
החצילים שלי אוהבים אותי
וכשזה באופן עצמאי
אני יודעת שזה אמיתי
|
מתאים דווקא לי
להכאיב לעצמי
מרב מחשבות
הקמח תופח
|
תהליך הפיכתנו מפרטים ליחידה מתקצר בעיקר כשחשוך
ותמיד
וילונות כהים בסביבה
|
מקלפת אותי
שיער נתלש
ציפורניים נאכלות
מראה
אני
אתה
אני
|
עדיין אותה אחת עם שחור בקנה
וגרגירים שלא יוצאים עם משחולת
|
הענן הזה קשור בסרט לכף ידי
הוא מאוד גבוה ואנחנו לא מדברים
אבל הוא החבר הכי טוב שלי
|
אני קופצת בתוכי
אני קופצת משמחה
אבל זה בן השאר מזכיר לי
מזכיר לי קצת אותך
אני קופצת כעסים
|
פתאום לא צריך לרוץ עד קצה העולםלא רכבות
לא הרים
צריך רק איש,
מחכה בפינת ז'בוטינסקי,
במעיל ארוך,
חיוך קטן,
ותקווה שאגיע מאושרת.
הניצוצות כבר לא מה שהיו,
ועדיין נדושה עם פעימות נעלמות
פתאום,
פשוט,
לא צריך יותר.
|
לא הבנתי כשאמרת, עוד לא שמעתי
על התרסקויות של מטוס
חושבת שהשארתי עדים, או הדים, או דבר מה, איזה רמז
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כל החיים חוסכים
כסף בשביל
להוציא אותו
בסוף כדי להוסיף
עוד כמה דקות.
סבא אמר לי. |
|
