|
אני חושב שאחרי הטורפדו השני ידענו שזה נגמר. אחר-כך המכונאים
אמרו שהוא קרע אותה כמו שקורעים בטן רכה של זוחל, ושמן התערבל
במים הכבדים מתחתינו. הקצינים החלו לפנות אותנו אל סירות
ההצלה.
|
"למה, למשל, אנחנו מפנים את ההתנחלויות?" המג"ד שילב את
אצבעותיו ושיכל רגל על רגל.
" כי זו המדיניות שהממשלה מכתיבה לנו." דקלם הקצין הצעיר.
המג"ד חייך וחשף פה מלא שיניים. "אז גם אתה קנית את השטות הזאת
על הרשות המבצעת, הא?"
|
רוקו נצמד לקיר הסמטה, מזיע ורועד. מאחוריו נשמע קול שקשוק
מתכת וצחוקם המכוער של שני נוטרים. אינסטינקטיבית, הוא משך את
הברדס מעל ראשו ופלט סידרת שיעולים עסיסית, מתכווץ בכאב מדומה.
צמד נוטרים חלף על פניו וסיום בדיחה על זיון בין דרקון לטרול
נשאר תלוי אחריהם
|
שתי דמויות נעו מתחת לסל יחיד. שני גופים, בוהקים מזיעה,
לבושים במכנסיים קצרים בלבד. מתבונן חד - עין יוכל לראות את
השרירים נעים מתחת לעור באדוות אילמות, את הלסת נחשקת בריכוז
ונחישות, את טיפות הזיעה מתעכבות על כול עיקול וקמט, מאיצות
ומאיטות ולבסוף צונחות
|
רוב הריצה אתה שומר כוח, מתכנן, הכול בשליטה. אתה נשאר בדבוקות
הקדמיות, אבל עם פרופיל נמוך, כדי שלא יסמנו אותך כתחרות
אפשרית, ואף פעם לא מתפתה לפרוץ קדימה לפני הזמן ואז
כשהמובילים מתחילים להתעייף ורוב הריצה כבר מאחוריך, אז אתה
פותח מצערת ורץ בכל הכוח.
|
היום,
אני מבטיח לעצמי,
היום אני מפרק איזו משאית.
|
מגיע יום בו בית אינו יכול להכיל עוד את מה שהוא צריך להכיל.
|
לויתנים במים אפלים
במסעם אל קטב שונה.
|
האם את יודעת שאני עדיין שומע
את שיר הסירנות שלך?
|
כמה שנים התחבאתי מאחורי אימרת שמלתה?
הלטתי ראשי בין קפליה וראיתי עולם ומלואו.
|
איך אתה מקנא לאישה שהיא אפילו לא שלך?
|
איך אתה מקנא לאישה שהיא אפילו לא שלך?
חופן את חיוכיה כמו מטבעות ממורקים.
|
בערוב ימיי,
כשמלאך המוות הסתובב לי בין הרגליים
כמו כלבלב שוטה
הייתי מתפלח להלוויות של ילדים
כי אין שימחה בריאה יותר משמחה לאיד.
|
האיש הכי גבוה הוא גם האיש הכי עייף
|
היא לא זוכרת איך להשתמש בסכין ומזלג
כבר שמונה שבועות
היא בולעת עם קשית
ואומרת שהטוחנות שלה מתנוונות.
|
כשאת כועסת, איך שאת כועסת, הלוואי שהיית מסוגלת פעם
ללטף כמו שאת שורטת.
|
אחרי שהם הכניסו לי מכות-רצח
הלכתי הביתה וסיפרתי לאבי
שהקשיב בסבר-פנים חמורות.
|
הדבר שאתה מנסה לכתוב,
לצרוח בכל הכוח,
לתאר בתנועות ידיים נרגשות,
הוא הדבר שאתה הכי צריך.
|
כשהיא ישנה
ויופייה נח עימה
אני מרשה לעצמי
|
את לא עוזבת אותי
את לא הולכת לשום מקום
|
כתפיה זקופות שני צריחים שבירים
|
לפרק ולהרכיב מחדש
פיסות סדוקות
להיות ארכיאולוג של רגשות.
|
קירבתך
מעירה בי חיישנים רדומים,
מותחת איברים פנימיים,
מסלקת אבק מדפנות השרירים
|
זוג רגליים חובטות נגד האספלט
כל כך מהר
כל כך לבד
|
שביב של צליל משיר מוכר
חומק בין הנחירות לצעקות
דרך האוזן אל תוך הראש
כמו מטבע שנופל אל תוך תיבת נגינה
|
אני זוכר רק
שני חיוכים גדולים
וארבע עיניים עצומות
|
אני זוכר רק,
שני חיוכים גדולים
וארבע עיניים עצומות
|
הזמן הוא אריג עדין כדי לשרטט עליו את התפעמותי
|
רפי היה בחור נמוך וגוץ, בעל עיניים גדולות ולחות, שהתרחבו
בהנאה למראה סוגי התופינים, שוקולדים ומשקאות קלים שהשקם שלנו
סיפק.
כשאני מתאר את רפי כגוץ, אני ממעיט בערך המילה. "איש שלג
אנושי" הלם את טוראי נונה יותר. כל חלקי גופו היו עגולים,
מעוגלים או אלפטיים,
|
בינתיים, בדירת הגג שהייתה שייכת ללוכד נאצים מזדקן, איבדו
שלושה סבלים את אחיזתם בפסנתר כנף יפיפייה, שהיה שייך למשפחת
בנקאים יהודית מהמבורג שנספתה באושוויץ והזקן אסף אליו ממרתפו
של משתף פעולה פולני שהרג שנה קודם לכן.
|
" דוד לשם הוא צלם מזדקן, גרוש + 1, הוא עסוק בעיקר בצילום
פיגועים
בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב ביום ובשתיה לשוכרה בלילה.
בוקר סתווי אחד, הוא מקבל טלפון מגרושתו שנשארה בכפר - אבא
שלו
חטף שבץ.
אמרה את ה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
