|
אבא אמר שכדי ללמוד לשחות צריך לקפוץ ראש למים עמוקים,
למעשה אבא מעולם לא אמר, הוא פשוט תפס וזרק אותי פנימה.
בין זעקות "החוצה" לשתייה מרובה של כלור מהול במים,
הבנתי שממנו לא תבוא הישועה.
|
אידיאליזציה.
מתוך רצון טוב,
רואה דברים
רק בוורד.
|
בגשם האחרון גיליתי להפתעתי,
ששכחתי להוסיף גג!
כעת אני שוחה בבריכה פרי יצירתי
|
גם העצב חודר,
ונוקשות השיניים
מפלחות שתיקה ודממה
בקצב מונוטוני.
אימה,
|
זכרונות צורבים
כמו להבה,
הם חורכים בבשר החי,
בבשרי.
|
סתם מברשת שיניים
בתוך כוס באמבט
שלי
שהיה פעם
שלנו
|
תהום שנפערת
מול עדרת
מול זיכרון
מול מערבולת
תהום
|
בז אני לבבואתי המשתקפת
דמות אשר איננה שם.
בלכתך הכרת אותי אחרת,
בחזרתך איני קיים.
|
בגדי המלך החדשים
בראיה קצת שונה...
|
הזמן יעשה את שלו
להחזירו לא ניתן ממילא
|
הולכים כעיוורים,
מגששים קירות,
והתחושה אומרת
שהמרחב קטן.
|
כששוקעת השמש על עולמנו השטוח
על אהבתנו העגולה
ועל דמיוני חסר המעוף.
|
לעקור עץ,
להשאיר חלל באדמה.
במקום שבו נאחזו שורשים
|
אסתפק במנוחה
בפרי התאנה
במרעול להכוונה
|
אחת שצצה
מתהום והוויה
מרגש, חום וסימפטיה
|
תני לי את חזך,
רכות
להניח עליה את ראשי הכואב.
|
פורטת על מיתרי נפשי
שיר נוגה סרנדת בדידות ועצב
עולים בי צלילים
מנגינות חלילים
|
עדות למאבק עיקש
ללא ניצחון או הכרעה בסופו
|
שתיקה שעוטפת
גלות מחשבותיי
בהעדר רוח
לא מפליג דמיוני
|
הפסיק לכתוב החל לשמוח.
דפים נותרו בתמימותם...
|
יומרני מדי לטעמי לקבוע
או להביט לאחור
|
להתרפק על העבר
גם ככה לא ממש נשאר
משען יציב ליפול באמתחתו
|
ברכות היא אמרה, תגע ברכות, נפשי עייפה, מסורבלת.
זו עצבות שנפלה בשלהי החורף,
זו תקופת מעבר, זו פריחה זה אביב,
זו השמש שהפציעה הבוקר מבעד לאלפי עננים.
|
כשהכוס ריקה
לא נותר לי אלה
להסתכל
|
היי, חשבת פעם שכעס הוא תחליף לא רע?
במקום לטפס נחבוט בקירות,
במקום לאהוב נשתלח.
|
דברים שנגמרים
ב מ' סופית
קלים לחריזה.
|
לכתוב בדידות
לכתוב על מים
אדווה תשטוף מילים
|
אמנם...נגמרה תקופת החורף.
בפריחתו של אביב נותרתי כחצב בודד
|
בין טיפה לטיפה
מותר לשנינו
להיות ילדים.
|
ואשיר לך שיר
לא אחרון
לדרך.
|
שחף מגלגלת לי
שלוש שעות של קצת פחות פה
תמיד מצחיק אותי לחשוב שזו שעוזרת לעוף
נקראת אחר ציפור
ואת זו שאני אוהב
הכיר לי יונתן לוינסון.
|
28 בקו החיים שבין חיפה לת"א, בין בועה אחת למשנתה.
בין לחיות
כאן,
לכמה שיותר רחוק מכאן.
|
קמתי לאחר חמש שעות שינה
במיטה ריקה ממך.
גופי מכוסה זעה,
נושם ונושף,
את דולקת אחרי בחלומותי הלילה,
ואני בורח.
|
מטאטא זכרונות אל מתחת לשטיח נשכח בפינת החדר.
בכלל אני נוטה לטאטא דברים לאחרונה,
נוצרה שם מעין גבעה קטנה,
יבוא יום ויהיה קשה להסתירה.
|
לכשנגדל, נלמד כי כל מילה
אחת שנאמרה היא זמן חצוב בסלע
היא סמל קורבנו של זה
אשר ילדה ספוג זעה ובכי
|
חפצה נפשי להיפטר מנשוא תקווה
תקווה אשר רובצת
כעננה שחורה מעל ליבי
|
בהעדר דף, כותב שיר על מפית
מילים נבלעות
בין קפלים
|
לא שומר לך חסד נעורים
כמו דברים קודמים
גם הוא נשכח במחי עטי
רשמתי על פיסת נייר
|
מילותך עם השנים ספגו ריחות
וטעמים
|
כבר שלוש שנים,
ששלמות
חוסמת
שירה...
|
לו רק ניתן
הייתי מלבה את האש
זורק לעבר להבה
|
את פאר יצירתי אם כתבתי,
כתבתי לך,
|
נתקפתי בפחד במה
זה לא שהפסקתי לכתוב,
הפסקתי לאהוב
את מה שאני כותב.
|
גוזל נפל מהקן -
קפץ בטרם הצמיח כנפיים.
רצה לגלות עולמות,
לברוח מצפיפות ביתו,
|
שבע דקות מרגע הדלקה ועד לכיבוי.
בין שאיפה לשאיפה,
נושף מילים.
ביד אחת מכתים נייר
|
בשורה השלישית נתקעתי.
כמו בעבר,
לעיתים בראשונה, לעיתים בשישית
והיה לעיתים עוד בטרם נוצר.
|
שקט בשבילי,
הוא אין סוף מילים ששכחו להאמר.
|
תעוף היונה ותשוב
תסמל גדיעתה של תקופה ארוכה יחד
ונצא מהתיבה
זוג וזוג,זוג וזוג
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זה נורמאלי?
-איתר בוחן את
השערות שצומחות
על ציפורניו
אחרי טרמפ עם
דוס שבאחורה של
האוטו שלו היו
המון בקבוקים
ירוקים כאלה,
ואחד היה פתוח,
ויצא ממנו ריח
נורא מוזר. |
|
