|
וכל מקלטי הרדיו יקפצו כחרגולים
|
בנדנה מגוחכת לראשי המוזהב
|
הכל אל האסלה נשטף,
הכל במים מוצף.
|
קרעי אותי כמו מיתר שהתפקע!
כמו זאב ערבות רעב שהשתגע!
|
הם יהיו כמו קהל עיוור
כמו רוב דומם
כמו הסטטיסטיקה של סטאלין.
|
יושב על הכורסא
שסוע,
מעלה גירה.
|
כל יום הוא קם בבוקר יש לו מראה שמביטה עליו בסיפוק מחורבן.
|
נשארתי אותו בן אדם בבסיסי
אבל הכל השתנה מסביבי
|
חלומותינו הנשגבים
בוהקים בלילה הקודר
|
נוסעים באזכרה הישנה
עם יזהר כהן העציץ
|
ולקחתי צבעי פנדה בשיעור מלאכה
|
ללכת בסמטאות בין אויבים
בעיניים חדורות .
|
הבורסה מלאה בחורות ריקות,
קליפות של שום.
|
אין עלה של זית ואין יונה.
|
בהלה קיומית בחלל,
הוראות שימוש מעבר לים
|
אני בתוכך כמו צוללת,
מנווט את דרכי אל האינסוף.
|
רעל
בצוואר הבקבוק,
כמו מזרק מאיים להתפוצץ.
|
כל הבנות שפגעו בי לועגות לי עכשיו
בשורות ארוכות ורחבות של אשמה.
כמו בכנס הסתדרותי שאבד עליו הכלח.
|
הציבור מבקש לדעת
מה איכות הקש במזרון
|
הם מתים מדום לב באמצע ישיבה חשובה,
וכל הכסף מתפזר בחלל האויר הריק
|
תכה בי בזעם גולמי,
תמחץ אותי מתחת להררי אשפה,
|
תקשיב לווקמן שלהם
תשחק בטטריס להם
ותאכל את הבמבה שלהם
|
טווה קורים דקים
כמו זונות בורגניות
|
משחקים בגן השעשועים של תלתלי הקופאית
|
רציתי להיות ילד אמיתי
עכשיו את לא רוצה לראות אותי.
|
אני אתקפל
כמו כיסא זול בים.
|
ביום אחד אמרו שיש אדם כזה עידו הראל,
|
עזריאלי מעבר לכתף,
המרפסות העגולות של פרישמן מנצנצות עם הבוקר.
השעון באלנבי פינת יהודה הלוי
לוחש אל השעון ביפו.
|
את מצטמררת בין אצבעותי כפסנתר כנף שמעופף בשמיים בוואריים
תכולים.
|
לא קורה פה שום דבר
בובות מסרט מצויר
|
מבעד לכוונת הרובה אני מרוקן עלייך מחסנית,
משתין אל פנייך דרך קיר גרפיטי דהוי,
יורק מסמרים.
למה את חייבת להרוס הכל?
|
הייתי משחק לך איקס עיגול על החלון
בעודי מלקק סוכריה או בונבון
|
מסיבה מטורפת עם גלגל ים וסירה מנייר.
|
הפרות אילמות מסביב ,
מאשימות אותי במבטים עוינים.
|
בתוך חמסין סותם עורקים,
ערב שירה בנצרת הטרופה.
הקרום של האלומיניות נסדק,
|
גבר אישה אכזבה
אוכלים ירקות מאודים
|
הזונות כל כך יפות והפקידים כל כך מכוערים
|
אטוס על האוקינוס
בבליל האורות
|
דגי זהב שרוטים
שרים לי פורטיס על פי תהום,
|
כל צליל מזערי יגרום לריסוק.
|
הדם שלך נקרש על לוחות הברית,
אבל הוא יושב בשמיים ומפליץ,
|
האס אמ אס לא מגהק
כמו סמיילי זועק
כמו מסנג'ר מתפרק
|
אולי בסככת אבטיחים בפינה..
|
ואת חיפה,
כמו אישה שמנה בעירום מלא.
|
האריה שועט אל אולם הקולנוע,
הפנים מאדימות .
|
הוא טורק את הדלת בזעם לא ברור,
משחרר מגרונו טירוף עצור.
|
החקיין מצלצל הוא דורש מזומן
|
זה הגורל שלך, פרעוש,
איפה שאוהבים אותך אתה נעדר
|
אז סתום,סתום את החור שבראש!
בשביל זה יש צמר גפן מתוק,
אז תשתוק.
|
האידיאל הכי טהור
הוא הרצפה שעליה אתה הולך.
|
ענני גז צחוק ממלאים את החלל,
חונקים את מה שנשאר מאיתנו.
|
המוניות מבעבעות
ונסחפות אל הקרקעית,
|
תהיה מהנדס
פיזיקאי אטום
ולא יהיו בעיות ביום יום
|
מתאבד הרוקנרול של דיויד בואי זורק את האמת בפנינו
|
כשתהיי אישה
נוכל סוף סוף לדבר.
|
כובש את הבננה בתנועות מאכלת פרועות.
|
הולכים להתאבד ,
הגשם כבר יורד,
|
אם ייפתח מצנח ההדחקה,
אצא כמו שד מהפינה בתיקרה
|
רק חולצה נקיה
וחתול במגפיים
|
תכיני לי קפה,
הזמן כבר צועק.
|
היד שלי מציירת לך קולאז' על הישבן
|
בסוף אתה רוצה
אל בין רגליהן הריקניות לזחול.
|
נזרוק שעונים אל הנהר שיערבב את הכל
|
יש לי 900 דקות ריקות
בקסטות מכרום
|
להגיד קופץ זאת אולי הגזמה
|
המלחיה כבר לא תצעד קדימה
בפלוגת עליסה בארץ הפלאות
|
יש לו וירוסים בגודל של דלת
|
החרב המתהפכת מעל לראשי
הולכת לנחות עלי כל שניה .
|
אמא אלוהים
גם לאבא יש קשרים
|
אני הולך בתוך החדר,
פנים מול פנים.
|
השיר הבא שאני אכתוב הולך להיות מגניב,
אין לי שום ספק.
השיר שאיתו אהלום בקהל הולך לשנות סדרי עולם.
יותר מאיחוד של הביטלס,
יותר מקאוור של בטי בם.
|
היא תצלע לעברינו מגובסת כמו בסרט מצויר,
תשמוט מקור ותבכה.
|
וכבר 21 שנים אומרים לי שתהיה מלחמה
|
זוכרת שהיית מוותרת
על האגואיזם שלך לטובתי?
|
אנחנו חושבים שאנחנו נמרים
|
שדבר לא יצא ממך כבר
חוץ מקיבעון גיל טיפש-עשרה
המוכר והחביב
כאילו אמנות זה לעטות חולצה שחורה וללכת למסיבה ביום שישי
|
אין לי ברירה,
אשרוף הדירה,
|
לפעמים--------- אתה יודע------------ החיים נוסעים בלי
שליטה------
|
המדרכה,
פונט של שחור אורבני.
|
שמלתך על רקע הוינטלטור עוד מרחפת מעל ראשי,
שפתיך מרפרפות על שפתי .
|
רציתי לקדש אותך
במדרחוב השינאה .
|
צלילי הנבל והחליל
שטיפסו במעלה ירכיה רוטטים
|
ואתה מרגיש שאתה הפגר הכי אדיש בעולם.
|
התשוקה ממריאה מהדיו הדולף,
קירות הבניין ממול מסמיקים.
|
החוט הדנטלי מצחקק בחדר השינה,
הסבון בוכה בדמעות אולטרא סגול.
|
לבלוע את האבל
כמו פרוזאק חביב
|
עכשיו היא מתגרדת בצורה חתולית
|
במקום הזה נישיר מבט,
אנחנו אנשי האוטוסטרדות,
זחלי הכרמלית.
|
זה הזמן לשכוח את העוגה בתנור
|
פרסומת משנות התשעים עוד טענה שיש אירופה בחיפה.
|
כמה מכוער היית
כל כך יפים היינו
|
עושה מסיבות הפתעה לעצמי
ומשוחח עם עציצים מהחינוכית
|
כולנו דואגים לחיצי ההכרה,
משתדלים לגלגל בקבוקי תבערה
|
כל הזמן אותו רשרוש
חוזר כמו שוס משושה
|
החזון כמו צרבת,
הדירה של אישתי
|
כל הצללים בורחים מבן יהודה באותה השעה.
|
כל כך מתאים לך בלי אלוהים
|
שורה של שיניים צחורות עם חיוך נדרש.
|
ירדתי על ברכי בפניה,
והתחננתי שתחזיר את הזמן לאחור.
|
כל וילון מרשרש מהרוח הוא יציע,
כל צעד הוא הוא על פי תהום.
|
עוד שיר אהבה
על טיפשות מופלאה.
|
לא עוזב את העיר,
יש לי שיטה לא עוזב גם אותה .
לא עוזב עם משאית
או עם כרכרת מערבון.
|
אני רוצה לטבוע בים.
רוצה לשתות לך את הדם.
|
ימים מחורבנים
והחורף
לא חורף
עדיף חור בגג.
|
העולם יהיה כה ורדרד ופרוותי,
אסע לי על סקטים ברחוב הראשי
|
מטוסים חגים מעל לראשי,
נושאי המגבעת ואני (אני מזמזם).
|
לרוב אני סתם מתגעגע
רחוק וטיפש
|
אם כי אף על פי כן דקדוק למתקדמים
בתחנת הרכבת בית יהושוע
כביש עוקף אילת חוזר אלי מבט שזוף מירפוק צבוע
|
עליך מונח סדין לבן
והיא מגלגלת סיגר
|
והאיברים מפוזרים
נעים וזעים
|
כל מה שנשאר בזיכרון
עוד חי
|
מבעד לסלסולי העשן
נולד עוד לוליין הזוי.
ערפל מסריח התערבב
בריפוד החום של ספה פאסיבית
|
רצית להיות לילית,
בינתיים נשארתי נפוליון המת
|
אריק ובנץ עושים חראקות במרצדס חלוד
|
מוכרחים להספיק
למלא את הריק
אחרת נאבד את עצמנו.
|
עשרות זמרות ליווי עושות לי קולות מהכיור
|
וכל הנשים המאוהבות
והאלות המנוסרות
|
מים מצפצפים על
אנשים קטנים
|
עד שהשמש מתחילה להאדים
סוגרים את התריסים
|
אמא, הלכתי לוודסטוק כי הבנות היו פתוחות,
כל הזמן זיינתי,
לא זוכר ת'להקות.
|
מליון כוסות קפה בודדות בכיור
|
עמוס בגלל סקרנים,
כבישים גדושי מעוינים
|
תבעטו בו, תבעטו באיש החוקן,
|
וביום השביעי
שבת ה' מכל מעשה.
|
עם כל גרגיר חול
שנופל בדממה
|
יורים
עלי
עדשים
באדישות עד אין קץ
|
שומרים קופסאות גפרורים
מנשקים פגושים
|
אז אל תקרא לי אחי,
כי אדם לאדם זאב.
|
את רואה את הפניה?
את עוקפת את הקרביץ
ויורדת בבנק המזרחי,
|
פעם אתה למעלה,
פעם אתה למטה.
מטפס על מגדלים
|
כבשנו את סוכת המציל,
כבלנו את קסטרו לחסקה,
|
שואף באולטרא סגול
נושף באינפרא אדום
|
סוודר נשי,
קומפקטי בשלג
שער פחם חלק
|
קר בקודקוד
להביור מבפנים
ממחזר את עצמי
מאבד חלקיקים
|
תלתליו עפים ברוח,
הוא לוחץ על דוושת הגז
|
החשמל זורם
התנועה מסביב
עונות השנה
חגי המדינה
|
וכולם מריעים:
סלים!
סלים!
|
הבט להם בעיניים
מבט ארוך ארוך
|
עד האזעקה עוד נספיק לדבר,
לפני שהצליל יתעוות.
|
פורש כנפיים לאור היום,
משחק אותה" קול"
|
אני רוצה לגאול אותך,
מהבתולים,
מההורים,
|
בן אדם נוסטלגי
בעיר השיכחה
|
התקציב נגמר
וזה סרט לא זול
|
רק זורקים כמה מילים על הדף ושותקים
כמו בסרט
יומרני
|
כשנהיה זקנים צ'רלי עוד ירדוף אותנו,
משופם וחייכן וצעיר.
|
גם שם מכוניות מתרסקות
בלילות קפואים
|
רציתי שימאסו בי,
וירוצצו את גולגולתי
על המדרכה .
|
לעולם לא יוכלו להסתכל עלינו
באישונים תל אביביים
ולכתוב- "תופעה"
|
או מיי גאד!
איך לא ראיתי זאת קודם?
ידעת הכל והייתי עיוור?
|
גזרים שיעמדו בביטול עצמי תמידי לנוכח שקית סנפרוסט.
|
והוא הבהב אלי בצעדי ליפה אימתניים,
הניח אותי בכף ידו כפרפר נחמד.
|
טראנס לנמלים,
פרוזאק והילולים
|
החיים הם קשקוש,
ואני מוכן להמשיך לקשקש לכם את הצורה
עד יום מותי.
|
את לא רוצה אותי.
את לא אוהבת אותי.
|
כבר התרגלתי לפטישים שהולמים בי כל היום
|
עוד אלפית שניה במירוץ הזה
ואהיה סמרטוט רצפה
|
עוד,
לרצות עוד,
להיאחז באיבר
בציפורניים.
|
גמור!
בדיוק בחמש ושלושים.
|
בהינץ תפרחת את מתעוררת
התעוררות ספקטורמיאלית
|
את מביטה בי בעיני עגל גדולות ומתכחשות,
כל הנזירים המונגולים מבינים לליבי.
|
לקלף לך בננה סימטרית צהובה,
וברקע שיר השירים.
|
מוכר את עצמך מהבטן,
צועק בסיטונות
|
שיפוצים כל החיים זה חשוב,
נבנה עוד אולם עזוב
|
בטלוויזיה
דשא רך רדיואקטיבי
|
נתתי לו איזה קופסת זיתים,
היתה לו עצמאות במגילה .
|
צעיר ערבי מוחא כף על כף מאזניים.
|
מצעד האיוולת,
בראש המנוולת
|
לא קל להיות מעצב שיער בבוגרשוב
ליד פוסטר צהוב של צביקה פיק.
|
אתה נוסע ברכבת התחתית כל הלילה.
רוסי שיכור לידך,
ספר כבד בחיקו.
|
יין שרדונה ייפתח בניו יורק,
אצלנו הם ימשיכו לקסס.
|
בין משפחות של אינטרסים
ורדים דוקרניות
|
עכשיו דגי הפנדה נוקמים, כן הם נוקמים, נמאס להם להיות מקופחים
|
חחחססססהההה.
צעקתי.
לא זוכר למה אבל צעקתי.
אולי כי קמתי עם חסה, והיא הייתה חומה.
שרופה יותר נכון.
על הגז.
וחסה על הגז זה מגעיל.
|
אני יושב בחדר מצהיב וצר בעיר הזאת,
בשכונה המגאלומנית הזאת שיצאה מכלל שליטה.
אנשים ברמת אביב שוכרים דירות שני חדרים ב 800 דולר בשביל לא
לשבת בכרמיאל ולחכות לטרמפ מחברי ילדות בוגדניים.
|
(עפיצון רוקד ריקוד אפילפטי ופחוסונת מנסה לצלם אותו)
פ: עפיצון, נו, אני לא יכולה ככה לצלם, אתה עושה לי סחרחורת .
ע: פחוסונת, אני לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת, משהו
בחיי חייב להשתנות,
|
הגליון השני מתוך שלושה של כתב העת שטקר זצ"ל, ירום הודו, שזכר
ניסיו ונפלאותיו יהא נצור תמיד בליבותינו. או שלא.
|
העיתון שריגש מיליונים ברחבי הגלובוס, תינוקות נקראו על שמו,
וגם ערים קטנות, מגיע סוף סוף גם לבמה חדשה.
קבלו אותו - שטקר!!
|
אין לך בושה.
רטובה באמצע אוגוסט,
את מפתה כל עובר ושב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מישהו, מישהו
דואג, דואג לי
שם למעלה...
השכנה מלמטה |
|
