|
וכל מקלטי הרדיו יקפצו כחרגולים
|
בנדנה מגוחכת לראשי המוזהב
|
הכל אל האסלה נשטף,
הכל במים מוצף.
|
קרעי אותי כמו מיתר שהתפקע!
כמו זאב ערבות רעב שהשתגע!
|
הם יהיו כמו קהל עיוור
כמו רוב דומם
כמו הסטטיסטיקה של סטאלין.
|
יושב על הכורסא
שסוע,
מעלה גירה.
|
כל יום הוא קם בבוקר יש לו מראה שמביטה עליו בסיפוק מחורבן.
|
נשארתי אותו בן אדם בבסיסי
אבל הכל השתנה מסביבי
|
חלומותינו הנשגבים
בוהקים בלילה הקודר
|
נוסעים באזכרה הישנה
עם יזהר כהן העציץ
|
ולקחתי צבעי פנדה בשיעור מלאכה
|
ללכת בסמטאות בין אויבים
בעיניים חדורות .
|
הבורסה מלאה בחורות ריקות,
קליפות של שום.
|
אין עלה של זית ואין יונה.
|
בהלה קיומית בחלל,
הוראות שימוש מעבר לים
|
אני בתוכך כמו צוללת,
מנווט את דרכי אל האינסוף.
|
רעל
בצוואר הבקבוק,
כמו מזרק מאיים להתפוצץ.
|
כל הבנות שפגעו בי לועגות לי עכשיו
בשורות ארוכות ורחבות של אשמה.
כמו בכנס הסתדרותי שאבד עליו הכלח.
|
הציבור מבקש לדעת
מה איכות הקש במזרון
|
הם מתים מדום לב באמצע ישיבה חשובה,
וכל הכסף מתפזר בחלל האויר הריק
|
תכה בי בזעם גולמי,
תמחץ אותי מתחת להררי אשפה,
|
תקשיב לווקמן שלהם
תשחק בטטריס להם
ותאכל את הבמבה שלהם
|
טווה קורים דקים
כמו זונות בורגניות
|
משחקים בגן השעשועים של תלתלי הקופאית
|
רציתי להיות ילד אמיתי
עכשיו את לא רוצה לראות אותי.
|
אני אתקפל
כמו כיסא זול בים.
|
ביום אחד אמרו שיש אדם כזה עידו הראל,
|
עזריאלי מעבר לכתף,
המרפסות העגולות של פרישמן מנצנצות עם הבוקר.
השעון באלנבי פינת יהודה הלוי
לוחש אל השעון ביפו.
|
את מצטמררת בין אצבעותי כפסנתר כנף שמעופף בשמיים בוואריים
תכולים.
|
לא קורה פה שום דבר
בובות מסרט מצויר
|
מבעד לכוונת הרובה אני מרוקן עלייך מחסנית,
משתין אל פנייך דרך קיר גרפיטי דהוי,
יורק מסמרים.
למה את חייבת להרוס הכל?
|
הייתי משחק לך איקס עיגול על החלון
בעודי מלקק סוכריה או בונבון
|
מסיבה מטורפת עם גלגל ים וסירה מנייר.
|
הפרות אילמות מסביב ,
מאשימות אותי במבטים עוינים.
|
בתוך חמסין סותם עורקים,
ערב שירה בנצרת הטרופה.
הקרום של האלומיניות נסדק,
|
גבר אישה אכזבה
אוכלים ירקות מאודים
|
הזונות כל כך יפות והפקידים כל כך מכוערים
|
אטוס על האוקינוס
בבליל האורות
|
דגי זהב שרוטים
שרים לי פורטיס על פי תהום,
|
כל צליל מזערי יגרום לריסוק.
|
הדם שלך נקרש על לוחות הברית,
אבל הוא יושב בשמיים ומפליץ,
|
האס אמ אס לא מגהק
כמו סמיילי זועק
כמו מסנג'ר מתפרק
|
אולי בסככת אבטיחים בפינה..
|
ואת חיפה,
כמו אישה שמנה בעירום מלא.
|
האריה שועט אל אולם הקולנוע,
הפנים מאדימות .
|
הוא טורק את הדלת בזעם לא ברור,
משחרר מגרונו טירוף עצור.
|
החקיין מצלצל הוא דורש מזומן
|
זה הגורל שלך, פרעוש,
איפה שאוהבים אותך אתה נעדר
|
אז סתום,סתום את החור שבראש!
בשביל זה יש צמר גפן מתוק,
אז תשתוק.
|
האידיאל הכי טהור
הוא הרצפה שעליה אתה הולך.
|
ענני גז צחוק ממלאים את החלל,
חונקים את מה שנשאר מאיתנו.
|
המוניות מבעבעות
ונסחפות אל הקרקעית,
|
תהיה מהנדס
פיזיקאי אטום
ולא יהיו בעיות ביום יום
|
מתאבד הרוקנרול של דיויד בואי זורק את האמת בפנינו
|
כשתהיי אישה
נוכל סוף סוף לדבר.
|
כובש את הבננה בתנועות מאכלת פרועות.
|
הולכים להתאבד ,
הגשם כבר יורד,
|
אם ייפתח מצנח ההדחקה,
אצא כמו שד מהפינה בתיקרה
|
רק חולצה נקיה
וחתול במגפיים
|
תכיני לי קפה,
הזמן כבר צועק.
|
היד שלי מציירת לך קולאז' על הישבן
|
בסוף אתה רוצה
אל בין רגליהן הריקניות לזחול.
|
נזרוק שעונים אל הנהר שיערבב את הכל
|
יש לי 900 דקות ריקות
בקסטות מכרום
|
להגיד קופץ זאת אולי הגזמה
|
המלחיה כבר לא תצעד קדימה
בפלוגת עליסה בארץ הפלאות
|
יש לו וירוסים בגודל של דלת
|
החרב המתהפכת מעל לראשי
הולכת לנחות עלי כל שניה .
|
אמא אלוהים
גם לאבא יש קשרים
|
אני הולך בתוך החדר,
פנים מול פנים.
|
השיר הבא שאני אכתוב הולך להיות מגניב,
אין לי שום ספק.
השיר שאיתו אהלום בקהל הולך לשנות סדרי עולם.
יותר מאיחוד של הביטלס,
יותר מקאוור של בטי בם.
|
היא תצלע לעברינו מגובסת כמו בסרט מצויר,
תשמוט מקור ותבכה.
|
וכבר 21 שנים אומרים לי שתהיה מלחמה
|
זוכרת שהיית מוותרת
על האגואיזם שלך לטובתי?
|
אנחנו חושבים שאנחנו נמרים
|
שדבר לא יצא ממך כבר
חוץ מקיבעון גיל טיפש-עשרה
המוכר והחביב
כאילו אמנות זה לעטות חולצה שחורה וללכת למסיבה ביום שישי
|
אין לי ברירה,
אשרוף הדירה,
|
לפעמים--------- אתה יודע------------ החיים נוסעים בלי
שליטה------
|
המדרכה,
פונט של שחור אורבני.
|
שמלתך על רקע הוינטלטור עוד מרחפת מעל ראשי,
שפתיך מרפרפות על שפתי .
|
רציתי לקדש אותך
במדרחוב השינאה .
|
צלילי הנבל והחליל
שטיפסו במעלה ירכיה רוטטים
|
ואתה מרגיש שאתה הפגר הכי אדיש בעולם.
|
התשוקה ממריאה מהדיו הדולף,
קירות הבניין ממול מסמיקים.
|
החוט הדנטלי מצחקק בחדר השינה,
הסבון בוכה בדמעות אולטרא סגול.
|
לבלוע את האבל
כמו פרוזאק חביב
|
עכשיו היא מתגרדת בצורה חתולית
|
במקום הזה נישיר מבט,
אנחנו אנשי האוטוסטרדות,
זחלי הכרמלית.
|
זה הזמן לשכוח את העוגה בתנור
|
פרסומת משנות התשעים עוד טענה שיש אירופה בחיפה.
|
כמה מכוער היית
כל כך יפים היינו
|
עושה מסיבות הפתעה לעצמי
ומשוחח עם עציצים מהחינוכית
|
כולנו דואגים לחיצי ההכרה,
משתדלים לגלגל בקבוקי תבערה
|
כל הזמן אותו רשרוש
חוזר כמו שוס משושה
|
החזון כמו צרבת,
הדירה של אישתי
|
כל הצללים בורחים מבן יהודה באותה השעה.
|
כל כך מתאים לך בלי אלוהים
|
שורה של שיניים צחורות עם חיוך נדרש.
|
ירדתי על ברכי בפניה,
והתחננתי שתחזיר את הזמן לאחור.
|
כל וילון מרשרש מהרוח הוא יציע,
כל צעד הוא הוא על פי תהום.
|
עוד שיר אהבה
על טיפשות מופלאה.
|
לא עוזב את העיר,
יש לי שיטה לא עוזב גם אותה .
לא עוזב עם משאית
או עם כרכרת מערבון.
|
אני רוצה לטבוע בים.
רוצה לשתות לך את הדם.
|
ימים מחורבנים
והחורף
לא חורף
עדיף חור בגג.
|
העולם יהיה כה ורדרד ופרוותי,
אסע לי על סקטים ברחוב הראשי
|
מטוסים חגים מעל לראשי,
נושאי המגבעת ואני (אני מזמזם).
|
לרוב אני סתם מתגעגע
רחוק וטיפש
|
אם כי אף על פי כן דקדוק למתקדמים
בתחנת הרכבת בית יהושוע
כביש עוקף אילת חוזר אלי מבט שזוף מירפוק צבוע
|
עליך מונח סדין לבן
והיא מגלגלת סיגר
|
והאיברים מפוזרים
נעים וזעים
|
כל מה שנשאר בזיכרון
עוד חי
|
מבעד לסלסולי העשן
נולד עוד לוליין הזוי.
ערפל מסריח התערבב
בריפוד החום של ספה פאסיבית
|
רצית להיות לילית,
בינתיים נשארתי נפוליון המת
|
אריק ובנץ עושים חראקות במרצדס חלוד
|
מוכרחים להספיק
למלא את הריק
אחרת נאבד את עצמנו.
|
עשרות זמרות ליווי עושות לי קולות מהכיור
|
וכל הנשים המאוהבות
והאלות המנוסרות
|
מים מצפצפים על
אנשים קטנים
|
עד שהשמש מתחילה להאדים
סוגרים את התריסים
|
אמא, הלכתי לוודסטוק כי הבנות היו פתוחות,
כל הזמן זיינתי,
לא זוכר ת'להקות.
|
מליון כוסות קפה בודדות בכיור
|
עמוס בגלל סקרנים,
כבישים גדושי מעוינים
|
תבעטו בו, תבעטו באיש החוקן,
|
וביום השביעי
שבת ה' מכל מעשה.
|
עם כל גרגיר חול
שנופל בדממה
|
יורים
עלי
עדשים
באדישות עד אין קץ
|
שומרים קופסאות גפרורים
מנשקים פגושים
|
אז אל תקרא לי אחי,
כי אדם לאדם זאב.
|
את רואה את הפניה?
את עוקפת את הקרביץ
ויורדת בבנק המזרחי,
|
פעם אתה למעלה,
פעם אתה למטה.
מטפס על מגדלים
|
כבשנו את סוכת המציל,
כבלנו את קסטרו לחסקה,
|
שואף באולטרא סגול
נושף באינפרא אדום
|
סוודר נשי,
קומפקטי בשלג
שער פחם חלק
|
קר בקודקוד
להביור מבפנים
ממחזר את עצמי
מאבד חלקיקים
|
תלתליו עפים ברוח,
הוא לוחץ על דוושת הגז
|
החשמל זורם
התנועה מסביב
עונות השנה
חגי המדינה
|
וכולם מריעים:
סלים!
סלים!
|
הבט להם בעיניים
מבט ארוך ארוך
|
עד האזעקה עוד נספיק לדבר,
לפני שהצליל יתעוות.
|
פורש כנפיים לאור היום,
משחק אותה" קול"
|
אני רוצה לגאול אותך,
מהבתולים,
מההורים,
|
בן אדם נוסטלגי
בעיר השיכחה
|
התקציב נגמר
וזה סרט לא זול
|
רק זורקים כמה מילים על הדף ושותקים
כמו בסרט
יומרני
|
כשנהיה זקנים צ'רלי עוד ירדוף אותנו,
משופם וחייכן וצעיר.
|
גם שם מכוניות מתרסקות
בלילות קפואים
|
רציתי שימאסו בי,
וירוצצו את גולגולתי
על המדרכה .
|
לעולם לא יוכלו להסתכל עלינו
באישונים תל אביביים
ולכתוב- "תופעה"
|
או מיי גאד!
איך לא ראיתי זאת קודם?
ידעת הכל והייתי עיוור?
|
גזרים שיעמדו בביטול עצמי תמידי לנוכח שקית סנפרוסט.
|
והוא הבהב אלי בצעדי ליפה אימתניים,
הניח אותי בכף ידו כפרפר נחמד.
|
טראנס לנמלים,
פרוזאק והילולים
|
החיים הם קשקוש,
ואני מוכן להמשיך לקשקש לכם את הצורה
עד יום מותי.
|
את לא רוצה אותי.
את לא אוהבת אותי.
|
כבר התרגלתי לפטישים שהולמים בי כל היום
|
עוד אלפית שניה במירוץ הזה
ואהיה סמרטוט רצפה
|
עוד,
לרצות עוד,
להיאחז באיבר
בציפורניים.
|
גמור!
בדיוק בחמש ושלושים.
|
בהינץ תפרחת את מתעוררת
התעוררות ספקטורמיאלית
|
את מביטה בי בעיני עגל גדולות ומתכחשות,
כל הנזירים המונגולים מבינים לליבי.
|
לקלף לך בננה סימטרית צהובה,
וברקע שיר השירים.
|
מוכר את עצמך מהבטן,
צועק בסיטונות
|
שיפוצים כל החיים זה חשוב,
נבנה עוד אולם עזוב
|
בטלוויזיה
דשא רך רדיואקטיבי
|
נתתי לו איזה קופסת זיתים,
היתה לו עצמאות במגילה .
|
צעיר ערבי מוחא כף על כף מאזניים.
|
מצעד האיוולת,
בראש המנוולת
|
לא קל להיות מעצב שיער בבוגרשוב
ליד פוסטר צהוב של צביקה פיק.
|
אתה נוסע ברכבת התחתית כל הלילה.
רוסי שיכור לידך,
ספר כבד בחיקו.
|
יין שרדונה ייפתח בניו יורק,
אצלנו הם ימשיכו לקסס.
|
בין משפחות של אינטרסים
ורדים דוקרניות
|
עכשיו דגי הפנדה נוקמים, כן הם נוקמים, נמאס להם להיות מקופחים
|
חחחססססהההה.
צעקתי.
לא זוכר למה אבל צעקתי.
אולי כי קמתי עם חסה, והיא הייתה חומה.
שרופה יותר נכון.
על הגז.
וחסה על הגז זה מגעיל.
|
אני יושב בחדר מצהיב וצר בעיר הזאת,
בשכונה המגאלומנית הזאת שיצאה מכלל שליטה.
אנשים ברמת אביב שוכרים דירות שני חדרים ב 800 דולר בשביל לא
לשבת בכרמיאל ולחכות לטרמפ מחברי ילדות בוגדניים.
|
(עפיצון רוקד ריקוד אפילפטי ופחוסונת מנסה לצלם אותו)
פ: עפיצון, נו, אני לא יכולה ככה לצלם, אתה עושה לי סחרחורת .
ע: פחוסונת, אני לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת, משהו
בחיי חייב להשתנות,
|
הגליון השני מתוך שלושה של כתב העת שטקר זצ"ל, ירום הודו, שזכר
ניסיו ונפלאותיו יהא נצור תמיד בליבותינו. או שלא.
|
העיתון שריגש מיליונים ברחבי הגלובוס, תינוקות נקראו על שמו,
וגם ערים קטנות, מגיע סוף סוף גם לבמה חדשה.
קבלו אותו - שטקר!!
|
אין לך בושה.
רטובה באמצע אוגוסט,
את מפתה כל עובר ושב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני אוהב לאונן
על מודעות אבל
בעיקר על ניצולי
שואה שמתים
בשיבה טובה
זה משאיר לי את
הזין בערך פי
שניים מהזמן רק
מהמחשבה שזאתי
הייתה פעם כוסית
שאנסו אותה
הנאצים ועכשיו
היא והקוס הרקוב
שלה עכשיו
מתים.
אבל בעיקר אני
אוהב שלכת.
אנתרופולוג
קליני
בראיון נדיר
לאילנה דיין
בעונה הבאה של
עובדה. |
|
