צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

ומה בבועז שמעורר כאלה קולות

כל אחד מוריד לעצמו את הבגדים ונשכבים על המיטה
אני מכוון זין מכוסה אל תוך כוס

תתבגר
כלומר

תהיה כמו שהיית
בן חמש

ואם תבוא לשתות קפה עוד יומיים אני ארוץ ואגיד לה
בסדר בואי אבל לא עכשיו לכאורה אפילו עשרים סיגריות

ולא חלמתי ולא חלמתי
שינה ככה אדלג בין יום ליום

המילים שאומרים בזמן נסיעה
באוטובוס
מתחלקות נאמרות לפעמים
ברצינות

גם לי יש אוטונומיה
שבה אדליק את כל הפנסים

איך נאמר
שנגלוש יחד פרנויה

אם אראה יופי ואכתוב שיר
זה לא שיר

אין לי גם לונדון.
יש קצת תל אביב.
וקצת ירקון.
אבל אין לי לא
תמזה ולא לונדון.

בלי עובש תחת הכיור
בלי ציפורן שחודרת לעור
בלי שלט ללא בטריות
בלי מנורה מהבהבת
בלי ספרים מקומטים

הלכנו ללא אלגנטיות. לא להצגת חצות,
אלא להצגה של שבע בערב. הדלקתי סיגריה
וגם מוחמד הדליק. צפינו יחד בסרט.

מבעד לחלון, אולי גשם
אולי ריח שמגיע מהשכנים
אולי מהאספלט בחניון או מהאדמה

המוזיקה שאני שומע
עשתה אותי חירש

אני רואה - מה אני רואה? - הפרעה הישן של גבעתיים,
הגולם של רמת גן, משוטטים לבניינים מלאי רכישה של
"הכל מוכן", "סחורה מלאה", תחתונים - אין עיר בשבילך

נכנסנו לדירה,
מינכן לאחר המלחמה,

וזו התשובה
לכל מי ששאל
איך ולמה חנוך לוין
וכמה.

אל תתנתק מדי,
אני רוצה לנשום
את אותו אוויר

ריח הים מגיע, לא נושא עמו מלחים, אוניות, דגים, חכות,
מדורות - האוכל שאני אוכל, מתפורר במעיים אכולות הסרטן,
התקפי האולקוס

המשקפיים לא מתאימים
הם עדיין לא חלק מהגוף

בחרדה טלפונים מצלצלים את חייך אתה טובל
בידע גולמי נע של שירת אידיש במאה התשע עשרה אתה טובל
באוטובוסים סיגריות עשן קר שמחליק אתה טובל

האירי המזדקר
שהגיע גבוה גבוה
בצבא והמשיך להזדקר
עד לנשיא המדינה

כאן זה בורסה
חיים עוד ועוד
חיים עוד קצת
ועוד ועוד

לובן הקירות השבורים נשבר
כסימפוניה לא גמורה אל פני האור המהבהב
של מסך הטלוויזיה,

אלוהים לא מתעסק בהיידגר
ולא בשפינוזה.
לאלוהים אין פילוסופיה.

"show me your documents"
אדון, אני לא מפה.
פה זה לוך נס. אני
מביט, בזרם, אנשים,
חול מדברי.

וכמה יפה שהגוף לא נגמר שם.
לא נפסק במותניים, ולא ברחם
ולא בזין. וגם לתינוק יהיה מותניים
ואולי רחם (וזין). אבל יותר.

וידוי: אני מתקשה לכתוב שיר
מבלי שאיזה זין יקפוץ.

נביט בך כמו בכל השאר
ונקרא חרות ודרור
לשלטון ההמון
יחד
גופותינו
דמויות הורים
על הקירות

קפוץ, כי הזדמנות כזאת של פנאי - אין לך עוד ברירה
מהקומה שתקפוץ - קפוץ! קפוץ עם מבט! קפוץ

ילד בן שש
שרואה ילדה עם חצאית ומדמיין שהוא נשאב
לתוך חור שחור וחוזר ומספר לאמו "היום ראיתי
בחורה", וחושב "היום הייתי בחורה".

לאיזו שפה מוכרת. רק הקשיבו
לצלילי המילים. כל הגולו גולו,
המולי מולי, מזה לא בונים מדינות,
אמנם, אבל רכבות אפשר.

יש בשינה מעט מן השלווה ואפשר להכניס עוד הרבה אלמנטים.
בן גוריון הקים את המדינה מעפר ואפשר לומר שזו הייתה פעילות
מינית. אבל מין זה לא מתרגם לסקס. כופרים הם לא סקסיים. אבל
מין זה גם רצון וזה גם לא. מין זה הלוואה ללא כיסוי והלוויה
ללא כיסוי.

מה סופי יותר -
המוות או הבדידות,

אלו רק זיכרונות מטושטשים של זקנה
הרים שיכורים עצים שיכורים

לכתוב שיר צריך רובה
רובה גדול
אבל שלא יורה

המוות משחרר
אבל לא מנחם.

את שיריי לא יקראו במהפכות, ולא בתהפוכות.
שיריי אינם קישוטים על הקיר.
שיריי אינם מוטו שלצילם מנסים לחיות.
שיריי הם לא ביטוי למחשבותיי ולשאיפותיי.

והלכתי בהן ואלך

זה שאני חושב על הסוף
זה טוב. אני יכול
להתפלל ובאמת לכוון למשהו.
להיות אחד מהאנשים
שרואים אותך אך מזווית עיניהם.

אובססיבי, מדבר לעצמו, משעשע. בהחלט יש לו רגעים טובים. לעיתים
אני מבין מדוע אינו מעוניין לדבר עם אחרים. מביט ללא הפסק על
אצבעותיו, סובל מקנאת פין, סביר להניח בעקבות טראומה בעברו

ראש איחוד הצבאות: ובכן. אני רוצה לדווח, ליתר דיוק, שמח
ומדווח כי צבאותינו כבר מזמן כבשו את מה שהיו צריכים לכבוש
מזמן. ובזה הרגע אשתי הודיעה לי כי היא כורעת ללדת ועליי לסור
מיד ולאלתר לבית החולים המחוזי.