צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

- "הגפרור הזה הולך להדליק את הסיגריה - אני בטוח בכך!" אף פעם
עדיין לא אמרתי את המילים: "אני בטוח" בכזה אי בטחון.
- "מה אנחנו עושים פה?"
- "מה שלום נורה? ראיתי אותה אתמול ברחוב - הבטן שלה גדלה קצת,
היא בהריון?"

עליתי בשביל מהבית שלך בלי להסתכל לאחור אפילו לשנייה. האדמה
הייתה מאד בוצית - כנראה שירד גשם בזמן שאת אמרת לי כל מה
שחשבת עליי. הנעליים השחורות שלי שקעו בתוך הרפש. כשהתקרבתי
למכונית, אפילו לא טרחתי לנקות את הרגליים. הכנסתי את המפתח
ופתחתי את הדלת.נכנסתי למ

אל תוך המלנכול, הכחול,
וכבר אפשר לראות, איך העט,
לעולם יחליף את המכחול,
נראה שזה הכל...

"כשעט בידי החוזה כבר נחתם"

אני במדבר, פה יבש, חול סביבי
אני חושב שאני בוהה במיראז' -
רואה אדם, אדמים, אבל לבדי.

חובק לכוח הכבידה,
ולו הייתה כאן מכונת תפירה,
שתאסוף את אלף רקמותיי

אני פחדתי, פחדתי שאתה ויתרת, אבל אתה אתה אף פעם לא תוותר,
נכון אבא? נכון שמה שלא יקרה, אתה עדיין תעניק לי חיוך מאולץ
כל יום, שיתן לי להרגיש שאתה שמח לראות אותי? שמח לראות אותי,
כמו את הבן השני שלך, זה שסיים בהצטיינות את הלימודים ונעשה
חייל מצטיין בצבא?

האנשים הבוכים מסתכלים על הקרקע הרכה שמתפרקת ונופלת מתחתיהם,
וכשאף אחד לא רואה, אפילו ההוא מלמעלה סיבב את ראשו, הם
מרטיבים את הלחי בטיפה מלוחה שמגיעה אל הפה ונותנת לשפתיים
שלהם טעם מלוח של עצב, כך שכל מלה שהם אומרים קוראת לעזרה של
האנשים הבוכים האחרים.

אין סיבה לדחות את זה למחר.
מחר תבוא אישה,ילדים,זיקנה-יהיו הרבה עיסוקים אחרים ולא יהיה
זמן לנמנום קל תחת מוזיקה קלאסית מרגיעה. מחר צריך לחשוב על
מחרתיים-והיום אני רוצה לא לחשוב-לא לקום.

"מספר הטלפון הארור הזה"

נפשך תוצג לפניי כחלון ראווה, בה נמצאים המצוקות והפחדים אשר
איש חוץ ממני עוד לא ראה. דרך חלון הראווה ארצה לראות שם מדפים
על מדפים, עליהם שוכבים, מלאי אבק, החטאים והחטאונים שעשית
בעבר, אותם אני אקנה אפילו בלי לשאול מה המחיר וכמה לשלם, כי
אין מחיר שלא אתן בע

פעם חשבתי הרבה דברים על אהבה ואז התאהבתי.
הבנתי שאהבה יכולה להיות דבר אכזרי וקר. היא טובחת בנו ושוחטת
אותנו בדיוק כשאנו לא מוכנים.
כן, אתה באמת בעננים בכל פעם כשאתה איתה, אבל בכל פעם כשאתה
יוצא מחדרה, אומר את מילת המוות "להתראות" והולך הביתה, הלב
שלך מת