|
כשנולדתי הייתי כל כולי שמחה. 100% שמחה. בגיל 10 חודשים
התעוררתי מחלום רע של ילדות. קראתי לאמא, ובפעם הראשונה היא לא
באה. במקומה בא העצב.
חיבקתי אותו, והוא ניחם אותי. במקומה. הוא פינה לעצמו קצת מקום
בתוכי וכבר היו בי רק 99% שמחה.
|
קינתי בראש חוצות
נישאת
מעל ראשי האנשים
|
עקבתי
אחרי הסימנים שהותרנו חול
ומעולם לא הגעתי אל האופק
|
אלף להטוטי פרוזאק לא יכבו את האש הבוערת בעצמותי היבשות,
המרקדות בחושך, ההולכות אחרי האור, שיכורות מעוצמת המלנכוליה
שקיבלתי מתנת יום המוות מאהובתי כשהלכה לה.
|
מקישים על המקלדת בפראות,
כן... עוד... טוב...
ביד אחת עובדת
והשניה ללא לאות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
