וכך באותו היום הראשון של החורף לאותה שנה מת לו אביב באותה
התאונה, אור נפצעה אבל יצאה בחיים ועל כרטיס ברכה אלמוני בבית
החולים היה כתוב:"אור לא נועדה לשמוח, אור נועדה לסבול..."
אני הולכת לי לתומי בבית הקברות... העוברים והשבים מסתכלים
ותוהים מה ילדה בת 15 עושה לה לבדה בבית הקברות... להגיד את
האמת, גם אני לא ממש יודעת את התשובה... אני רק יודעת שהייתי
חייבת להגיע לפה...
אומרים שלאהבה הראשונה תמיד נשאר מקום בלב, כמה שזה נכון, כמה
כואב זה יכול להיות לפעמים... במבט אחד הכל עולה וחוזר, האהבה,
האכזבה, הפגיעה, הכאב, הנקמה...
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
