צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

איש לא נפגע ממך, אלא במותך. כל מי שיודע מי אתה יוכל להגיד
שממך נטפה אהבה וחיבה בכל חור אפשרי. לא נטפה אלא זרמה,
השפריצה לכל עבר. המבט שלך יכל להוציא אנשים מכל דיכאון גדול
ככל שיהיה,

קרירות.
פתאום קר לי, הייתי אמור להרגיש עצב ואולי לבכות אך הכל נעוץ
אי שם בפנים וזה גורם לי הרגשה מוזרה של דיכאון, אני שומע
המכשפות כי זה מה שמזכיר לי אותי וכל מילה היא אני. כל מילה
גורמת לי כאב ומדגדגת את פינת העין שלי, כאילו בכוונה להוציא
דמעה

זה שוב נגמר
עוד לפני שזה התחיל
כל עולמי מוחרב
ורק בגלל מחשבה אחת.

"טיפת דם ירדה,
ואחריה כמות גדולה,
בלעת את הגלולה,
בגדת באח הגדול."

עיצמי את עייניך ילדה,
עיצמי חזק חזק,.
עיצמי אותן כדי שתראי דרכי.

כאן באמצע החיים
אין עבר ,הווה או עתיד
נושמים כדי לחיות
אוכלים כי צריך
שותים את הכאב,
ובוכים בלי דמעות
מתאמצים לחיות.

כבר הרבה זמן שלא אחזתי בעט וכתבתי מילה יפה,
אולי מלבד כמה שירבוטים מדי פעם,
חצי שיר כאן,
שלוש ארבע שורות שם

הפעם זה יהיה שונה
הפעם אני לא אפול לתוך זה
אני יודע איך זה,
בהתחלה זה מתוק
בהמשך מריר
בסוף אי אפשר לצאת מזה בלי להפגע...

לזכר אותם הימים,
כשהלב מעט פירפר,
אי שם בתוכי הדלקת נר,
נר קטן ואכזר

הלילה,
סולח ונסלח
שוכח ונשכח
משאיר רק זיכרון מתוק

לכו ממני.
אני לא רוצה אתכם.
אני יכול לבד.

רוני לא אלך,
השמש לא תזרח עליי
כשלא אהיה ש"ש
רוני קח אותי,
אני פשוט רוצה כל כך
להיות ש"ש

אתה גם יודע, בעצם שמח, שאי אפשר לקחת הכל ללב. כי אם היה
אפשר, הייתה לוקח סכין לשם. אוי, זה היה עושה את האדום יפה
יותר, והרבה יותר. כי זה אדום בורדו. כל כך סמיך ויפה כמו
קטיפה בתולית זה יהיה סביבך, ותהיה גאה בעצמך, לכמה רגעים עד
שתאבד את החיים,

אני זוכר אותו. גאה כל כך במעשים שלו,
אני זוכר שאני לא הייתי שם. רק הקליפה אכולת הסרטן הזו שלי
הייתה אז.
אני זוכר שהנפש התפוגגה לה, נאנסה פעם אחר פעם, לא על ידיו, על
ידי הגופה שלי.
אני זוכר את עצמי אונס את עצמי ומתעקש להאמין שזה בסדר, מתעקש
להשתיק את

לבקש סליחה? הרי שנינו יודעים שזה לא ענין של לסלוח לך, כבר
עדיף שאת תסליחי לעצמך.I can't help ya.
באת להסביר? שנינו יודעים שכבר אין טעם.

אוף! אני כל כך רוצה שהיא תתקשר אלי. אפלו שסגרתי את הסלולרי
האחד. או אפילו יותר! שהיא תבוא אלי. שפשוט תבוא ותחזיק אותי
חזק חזק. חיבוק ונשיקה על המצח

החיים כמו משחק "נשיקה סטירה" אינסופי:
פעם הם יכולים לפנק אותך אך בשניה הבאה פשוט להנחית מכה קשה
שאין כמוה.
וזה הגיוני, אדם צריך לדעת גם להנות וגם לסבול.

חבר טוב של מיאר תיאר בפניו את הבעיה הגדולה ביותר עם ניסיון:
צריך לרכוש אותו. גם הזמן זה ככה, כולם מאמינים שהוא המרפא
הטוב ביותר, אבל הכואבים לא רוצים לחיות את הזמן הזה. והזמן,
כבר היה ערמומי לא פעם למיאר ותקע לו סכין בגב.

כמה דקות לאחר שהשמש זרחה, בדיוק כשקרניה החלו לחמם את העלים
הירוקים ולהטריד את פרחים הרדומים, התעוררה קורקי משנתה. סביר
להניח שהייתה נשארת לישון עוד שעה קלה אמלא אותה טיפת טל אשר
התעקשה לטפטף דוקא עליה.

היא ניסתה לעוף, פרשה את כנפיה, אך נראה שכתוצאה מהנפילה היא
עיקמה את הכנף השמאלית, ולאור הכאב העצום שהיה טמון בשימושה,
היא החליטה שהכנף שתעוף מאוחר יותר, בינתיים היא תלך לכיוון
הבית ופקחה את אוזנייה המצלצלים לשמוע שוב את הרעש של אתמול.

נו מיו