|
ישבת שם על הספסל בצל עץ בודד, מביטה בעוברים ובשבים בעיניים
פקוחות ובוחנות... מפוחדת.
|
ורק הלילה, הלילה החלטתי לומר לך הכל. כל מה שעצרתי בפנים כל
כך הרבה זמן. כל מה שאני כל כך משתדלת להסתיר, כל כך מדחיקה.
|
הוא קיבל את השם הזה בגלל שעל כל שולחן מונחת סלסלה עם תפוזים.
שממלאים את המקום בריח מוזר של אוויר נקי. אשכרה ריח מוזר
במרכז ת"א המסריחה.
|
אני עומדת בחלל הלבן והריק שכולו רק טוב. אין פה איש מלבדי,
ולא נשמע שום צליל מלבד נשימותיי. הכל נראה כל כך טהור ונקי,
כאילו זה עתה נברא. אני כל כך שייכת לפה, כאילו נולדתי פה,
כאילו היה זה ביתי מאז ומתמיד. ולפתע, כל צרותיי נשכחות ממני.
הכל זורם הלאה.
|
If only i could open your eyes
i'll show you
|
...אלוהים מפזר את הלילה בשמים,
כמו שפיזרת אותך בתוכי,
והלילה מנשק את הכוכבים...
|
לא נשאר עם מי לעשות אהבה מתוקה מתוקה על שפת הים, במקלחת או
על השיש. ולא נשאר למי להשמיע את צלילי הגיטרה שלי, ולהקריא את
כל הזבל שיש בתוכי ואני מקיאה על הדף....
|
"הלוואי אהיה חזקה,
עד שתעזוב,
זאת תהיה נקמתי היחידה"..
|
אני נשכבת על המיטה, עיניי נעוצות בתקרה.
בזווית העין אני רואה את השידה ואת הארון, הם מעוותים קצת.
אני נשאבת. נשאבת לתוך צבע הלבן האין סופי של התקרה.
הכל לבן. כל כך טהור. כל כך ריקני. כל כך מושלם. כל כך לבד..
|
את לא מבינה כבר יא טיפשה ? נגמר המשחק ! נגמר ! צאי כבר
מטומטמת !
|
מרוב השקרים כבר שכחתי מי אני
|
אחרי שמכרתי את נשמתי למנתח הפלסטי כדי שיהיו לי זוג שדיים
מפוארים כמו לפמלה אנדרסון ושפתיים חושניות כמו לאנג'לינה
ג'ולי...
|
אני יושבת בחדר הלבן על הכיסא הלבן מול השעון הלבן. השעה
15:30. אני אומרת לעצמי : "יופי, ביזבזתי עוד רבע שעה מהחיים
שלי."
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לאן פני
המדינה?
האם למלחמה או
לאי ידיעה
כרונית?
סיגי המודאגת. |
|
