|
A lone rider was riding on a horseback across the street.
The path was empty except for a few people who walked along
it, some smiling, some frowning.
|
The freezer cubical was open, it looked dark and clean, like
a closed public building.
He was almost tempted by his body to run out and say "no! I
don`t want to live in the future, I'm fine here, where I
am!"
|
He sang a poem to himself while walking down the street. The
birds chirped a tune that didn't mean anything; maybe they
have their own language. Maybe their meaningless tune is a
speech.
|
it was 20 below that march day. as cold as hell, but she
managed. she touched the dead tree with her pale white hand.
she still watered it, every day; she knew it was useless,
but couldn't help it.
|
לכל אדם יש שם, אך השם הזה לא הוא השם האמיתי שלו, השם, המקצוע
והכבוד בחברה היו תגית כדי לזהות את האדם, ישות נבונה בעלת
מחשבות ורגשות משלה.רגשות ומחשבות אלה היו האני האמיתי שמאחורי
התגית הזאת.
|
מר כהן ידע שמשהו לא בסדר באחיו. אחיו לא היה מסרב לאמבולנס
במצב חרום קשה כמו שלו. הוא פחד ממנו, וכעס עליו. והוא הלך
הביתה כשנקע ברגלו רק כדי להתחמק ממנו. הוא תלה את המעיל שלו.
מה הוא עשה? למה דווקא הוא? הוא הכיר אולי מאות אנשים שעשו
לאחיו רעה בעבר. למה דוו
|
הוא כבר היה נקי לגמרי, במקרים כאלו בדרך כלל היה יוצא
מהמקלחת, אבל מה הטעם להתנגב? הוא הולך למות בעוד שתי דקות.
|
אלו חייו של הנכה רגשית. הנכה רגשית לא יכל להרגיש. יכו בו ולא
יכעס, יהיה לו יום טוב ולא ישמח. החיים שלו רק מלאים בעצבנות
חסרת מנוח.
|
כולם שונאים את פנקס החשבונות השחור הקטן. הם אפילו שנאו עוד
יותר את מי שכתב בו, כי הוא גרם לפנקס החשבונות השחור הקטן
להיות עד כדי כך שנוא, מי רצה שיכתבו את כל הכספים שהרויח
במקום כזה?
|
התעוררתי. זה היה הדבר שהפתיע אותי יותר מכל. הייתי חי, אפילו
אחרי התקף הלב. הייתי רתוק למיטה מוזרה. חברי נראה באמת מאושר,
כאילו כרגע הצליח לחיות אדם כפי שרצה כל חייו.
|
אני הולך ויש בי שיר
שיר של שמחה, של חיים
הולך בגן הולך בעיר
|
מרוב עצים לא רואים את היער
מרוב מים לא רואים את הים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא מוכן
לכתוב סלוגנים
לאתר שמפרסם
סלוגנים כאלה
דפוקים.
יעקב פופק מנסה
להתחכם. |
|
