|
סיפורים חסרי שיניים
על גלקסיות, אוניות, מטוסים, טנקים
|
הכסיסה בבטן,
הגירוד בנשמה
שתמיד נוכח,
לא כקללה מאל גדול
ולכן הכסיסה
לכן.
|
עם בשר אנשים שמח
שם רואים את השמיים כשקע
עם ציפור בגרונם
|
כך זה מתחיל
באור הנחצה בנוקשות בשתיים בבוקר
נוטף לרחובות בלעדייך
ובלעדייך זה היה שווה פחות
|
יש חדר שינה
זום אין
הדלת שם סגורה, מתוך הרגל, אני חושב
ביליתי שם לילות בהסתכלות
|
לא הבנתי מאחמטובה דבר.
מילה ודמותה אינן מתחברות
תמיד דמיינתי את אנה
שלי
|
אבל תאמינו לי
זה צובט רק לרגע
החול על הרגליים
היה חם
בדיוק כמו בכל
יום אחר.
|
אני מאמין שלספר את הסיפור
אולי יציל אותו מהזמן
הנה עולה התמונה
מטושטשת מטושטשת
|
אתה לא יודע למה
אתה מחכה, פעם
זה היה ברור כמו
אור חורף.
|
אתה כבר יודע שתוך שעה
הם יעברו לדבר
על נשים
|
שאריות מילים
על הלוח מהשעה הקודמת
משוואות חצי מחוקות
|
היה פער גדול כמו
כריכת רגליה סביבי
את רגליה סביבי
קשרה עצמה איתי
לחפות
|
כי זו צלקת בשרנית, חשובה
כי זה הזמן לראות איפה
|
השטן מתקיים רק כאשר אומרים את שמו , אותו דבר תקף גם לגבי
הבחור השני.בוקובסקי, קארבר ואתגר קרת נפגשים בבר....
|
הגיע הזמן שמישהו יספר אותך
זה התור שלי.
אני מניח את ה"לאישה" מדצמבר האחרון
ומושך עצמי לכיסא
שפעם, על דומה לו, במקום אחר
ישראל היה מניח שתי כריות.
|
דברים נלקחים
על ידי צלליהם
|
עולות בראשו כמה מילים,
חיוורות כתמיד אל מול תנועותיו
|
עמעם את האנשים
הם לא ירגישו
דבר לא ישנה
ערומים ומתגרדים
|
השמש עולה
השמש יורדת
במופע האורות הפרטי שלי.
|
אם יש רגש בשיר הזה
הוא בכאב אובדן האמונה
|
תרשי לי לרקום לנו חיים
שאוכל להאמין בהם
בהם דברים מסויימים לא נגמרים
ואלו הדברים הנכונים
|
מעיר אותי הצורך להיות
באיזה מקום, ומוקדם.
לחתוך את הבטן
לחשוף את איברי המין
ולהכריז "זכר" או "נקבה".
של האפרוח.
|
אני בן שלושים מינוס כמה
הכל מחותל עכשיו
מתחיל להריח שזה הזמן לשינוי
|
הידיים עמוק בכיסים
מפוררות בדל כרטיס
מהפעם הקודמת
|
זוכרת זאת, אנחנו מדברים על צייטגייסט
משיכות שיער, הילות שבורות
הצליל שאנו שומעים
בערפל דובדבנים
|
מה הוא בנה
או הרס כשהוא
הרים את אותו קרש -
|
יש משהו בזוהר
וחוסר המוחשיות שלהם
שיפה לנו
|
לפני שנחנקתי על ידי
גשם של כוכבים
אין זמן לחלודה יותר
|
נשבח את דנטה, שבאורו דמיין מחשיכתו את האישה ביטריס, ולטרנר
שראה תהילה נופלת משמיים על סמרטוט ואבן.
|
בחברה מפוצלת בה יותר ויותר אנשים מונעים ומוגבלים ע"י הגדרות
הולכות ומצטמצמות של אינטרס אישי, שפה הופכת להיות יותר ויותר
חשובה מאחר והיא נשארת אחד מהכלים היחידים שיכולים להוביל
להבנה הדדית וכבוד.
|
קצב שבירת השורות נפתח ונסגר ונפתח ונסגר - כמו אישון העין
המגיב לאור
|
ת: מה? קארבר לקח מקטעים מסיפורים של צ'כוב,
קיצץ אותם לשורות קצרות והפך אותם לשירים - לך תגן על זה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כשיורד גשם סימן
שאלוהים
בוכה...
(אז מה, ה' בוכה
רק בחורף?) |
|
