|
מאחר וניסיונותיי שלי בחיים הסתיימו בצורות עקיפות כפרודיות על
רעב, צער או גלות, היה מרענן לגלות את המעגל המשולם האישה הזו
יצרה, בו המציאות גברה על כישרונו של המתבונן לרדוקציה במשמעות
ובגודל של כל פעולה אותה עשה.
|
הנה סיפור מלא באובדן וארוס, שלוש חמישיות בדרך למיתוס
|
We're terrified we'll cut him; his blood's
Thinner than the soup at this place
|
הדמות במראה שותקת
הפשטתי אותה
|
האינטרוורטי מטיס גויות
על חוטי עפיפונים
מהאלפה עד לחול ביד
וכל צבעי הפנדה נרטבו
|
בקוביה הונגרית של אורות וצללים,
רגליו מכות באבנים המרוצפות בכבדות
פחות ופחות
|
לא נענו וכי אנחנו צריכים אוזניים בארץ כדי לשמוע
את הניסור הארוך, הנופל של ההיסטוריה
|
אנו לא מרשים לדבר למות אבל הכל נרצח
ואז מסווג מחדש: המוות של מותו הופך לצורת אמנות.
|
אצבעות רעמתם מחנכות את הרוח
לגעוש בהן. סוסים, עומק, רוחב, אורך, זמן
הנותן לפרא לדהור בו.
|
המשיכה האיטית כנגד נייר הזכוכית
בעשן מגרדת
מראש הגפרור
|
אין דרך להסיט אור
מפוטוסינתזה לאלכוהול
ומילים.
|
מיכאל מת ואישתי ראתה כוכב נופל בערך הזמן שהוא נפטר.
|
בקרוב נהפוך לשמועות על מוות.
ונתרחש תמיד, רק, בדיבור.
|
הפלנו הכל - בעיקר ספרים - ורצנו למעלה. כמו צורות בציור,
בביטחה ובחשיבות של צורות בציור.
|
כל כך מהירים, דברי
העולם הזה נצמדים תמיד
להתרגשות
|
סיפורנו הוא של רגעים
כשאפילו תנועה איטית מהירה מדי לצמצם:
מילים שהעיפו את חיינו,
כך, עיניים שחותכות ותופסות אחת השניה,
|
רמיזות אישיות
והקבלות מגוחכות.
|
נראה לי שהזמזום הזה מחבר את כולנו
הוא נהג להגיד
|
ואנו נכשלים בנבואתנו הזמנית,
אבל נכשלים כמו הטיטאנים, ענקים
בהריסותינו ואנושים יותר מממשיכינו.
|
אינני. מלבד
האחד שבא, גורר
את ליבו, אותו הקטור, מסביב לעיר,
בה את שוכבת נושמת בחשכה.
|
הטוב ביותר הוא שאתה מתרגל לזה.
|
כשאנחנו צולים
מרשמלו מעל הכיריים במטבח
|
בנגוד לאסקימואים אנו יודעים פחות ופחות מלים עד שזה נצב מול
הפרצוף.
|
אני לא יכול להיות הראשון שהבחין בזה. מי שאמר את זה ראשון -
מה עוד הוא אמר?
|
זמן, הקלישאה הראשונה
נותן את השם יקום לכל מה שהוא לא עצמו. גם לכסף.
זה מה שאהבה עושה לדברים
|
אני מלא באיזו תשוקה מפושטת
ועוד דבר שאיני מבין או מזהה.
|
זה מפשיט את הלב, אותה כפפת גומי, הפוכה, תלויה חסרת נחש
|
ספר "1000 משחקי המילים האהובים ביותר"
ותעזוב.
יש בדידות שצריכה להיות
מובנת ולא להפתר.
|
בלעה את תאוות הדם עד
שכולם נסגו. כשהכוכבים הופיעו,
חלק ברחו, חלק הפילו את הנשקים
היכן שעמדו, אחד כרע ברך והתפלל.
|
ישמור אותנו אלוהים מפינותיך,
מקופלות, מבושמות, צורחות אור
מרעידות בקולן היבבני
גירודים אחרונים מקצה ציפורניים
גחמניות.
|
על מגילה ישנה שקראנו עד החצי,
כי שם זה נמוג או הדמויות הפכו זרות
לנו, שירה עתיקה אמרה לנו
|
בין רתיחה לרתיחה
נוהמת לופתת, גוששת גדמת ידיים
מעוררת חיכוך סמיך ודקדקני,
מחשבה המתווכחת על הגדרות.
|
מתכופף אל קערת הזכוכית
[ אם אי ידיעה היא אוכל -
היא במקום אחר ] האדומה בשמנת.
תתגדל היא ותשתבח.
|
אור החורף מתאזן עם האור בבתים,
לרגע מתייצב, אז נשבר, מת שוב.
|
גופה, מכתביי וירח החורף היו כל מה שידע אותו נוף על לבן.
אפילו הקירות היו רישומי פחם של קירות.
|
כמו הסיפור שלך על איך נרודה בקושי יכל לשבת
על המיטה, כה פולשני היה הסרטן. והוא קרא לליבו אבן.
|
משנן את ציוני הדרך ולומד את המעגלים
מודה שאני רק חלק מהרצף
|
לגרביים כשהחוק היחיד הוא
לא לדעת את החוקים ממקום אחר.
מערה של עטלפים הנתלים
|
ורחוק יותר,
האלים לפני האלים, אלו שאכלו את ילדיהם ותיחכמו
עינויים מופתיים בנצח, צפו וידעו עצמם בין החיים.
|
אוחז במעילי
ימים אחרי ימים
עד שהאצבעות כחולות
|
הבטחות, הבטחות; ובו בזמן
העולם מצטמק מולי.
אני עייף ועדיין עיניי זוללות ורדים,
יערות גשם, ימות, לווינים, הירח.
|
אבל אני רוצה להאמין
שבתנועת אבק הבית נוכחות דקה עדיין שם:
ריס, קשת חתוכה של ציפורן.
|
כל כך מוזר להכריז על כך,
כמו להתוודות לחיים נסתרים של קניבליזם
|
כבר למדנו איך להחזיק אותו:
יד אחת מתחת לגב ויד נוספת מחזיקה את הירך.
|
אני מניח שיש משהו מאולץ ולא ברור במראות לוהטים ומתלבנים
בהפרעות אטמוספריות, גאות זמן הופכת למגנטה ודקירות אדום -
מהו לומינזם אם לא שתיקה ברחוב הרואה, תל אביב בחופיה
וביצותיה המלודרמתיים, רמות מדממות וקרינה המכתימה
|
יופי.
או יותר נכון העדרו, ואני מבין שום שמעולם לא שמעתי גבר
במשפחתי משתמש במילה הזו
אלא אם זה היה על מכונית או כדורגל.
|
העובדה שהליבידו שלי "מצטבר" אינה יותר רלוונטית לשאלה האם
נכון לשכב עם האישה שנמצאת מולי יותר מאשר העובדה שהאדרנלין
הצטבר רלוונטית לשאלה האם נכון להכות אותה. לחשוב על תשוקה
מינית במונחים כאלו הוא מעשה של תירוץ מוסרי ללא מוסר.
|
המאבק על הקוריקולום - על קביעתה של תכנית הלימודים - החל
עוד ביוון העתיקה עם המאבק בין סוקרטס לבין הסופיסטים. אפלטון
אמנם פסק בקצרה לטובת הפילוסופיה, אבל בתי הספר לרטוריקה הם
שהיו בעלי ההשפעה הגדולה יותר בתקופה ההלניסטית - תקופה שבה
נקבעה תוכנית הלימודים
|
נאבוקוב לא מצביע עם אמנותו כלפי משהו אחר - מרקסיזם,
פילוסופיה, סוציולוגיה - אלא כלפי הדבר עצמו. אמנות המכילה את
עצמה ומנותקת מהחיים
|
יצרנו צלם אליל מהקדמה. אבל "קידמה" היא רק שם נוסף לחלומות
אנושיים, לשאיפות אנושיות, לפנטזיות אנושיות. כשאנו סוגדים
לקדמה, אנו משתחווים לפני מזבח עליו מוצגים כל חטאינו.
|
מחשבות מייחדות, הן, במובן מסוים, מיסטיפיקציות. אך אנו חיים
על פי מיסטיפיקציות כאלו. הן הכרחיות להקלה על כאב ההתגשמות
הפיזית: הכאב שנכפה עלינו בשל הטבע הדואלי של חיינו, כשאנו
רואים את העצמי על נגזרותיו נדחקים הצידה על ידי הגוף וצרכיו.
|
אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
|
|
