|
כשאתה מפסיד, תרוויח את הלקח ושמור אותו לפעם הבאה.
כאשר אתה כועס, אל תחליט - כאשר אתה שמח, אל תבטיח!.
בחור השיח לאהובתו, כי... "אהבה היא כמו קשת בענן, היא צבעונית
וגורמת לאנשים לחייך....
|
החיים אינם מרוץ, קחי אותם לאט יותר, תיהני,
משכי את השנייה והאריכי את הרגע... והקשיבי למנגינה...
לפני שהשיר יסתיים!!!"
|
אני אוהב להיות זקן, אני חופשי, אני אוהב את האדם שהפכתי
להיות...
במשך השנים נשבר לי הלב. איך יתכן שליבך לא יישבר אם ילדך
סובל, אבל לבבות שבורים הם אלו שנותנים לנו כוח והבנה וחמלה.
לב שמעולם לא נשבר הוא קשה וסטרילי, ולעולם לא יחוש את העונג
שבחוסר המושלמ
|
מה אתה תוהה ובוהה כאשר מולך ניצב מרוחקות, מטפטף את מזונו על
בגדיו, קשיש שמאבד את זיכרונו לעיתים, או בכלל את הקשר
למציאות, ובמקרה הטוב, גם מאבד גרב או נעל ?
|
מוטב שתאטי, אל תרקדי כל כך מהר. המנגינה לא תמשך לעד כשאת
ממהרת כל כך להשיג משהו וכשאת דואגת במשך כל היום לדברים
השוליים, הזמן הזה הוא כעין מתנה שלא נפתחה ונזרקה לפח ששמו
"זמן חיים"!
|
חשבתם פעם שהתקופה היחידה שבה אתם שמחים להתבגר היא הילדות?
כשאתם פחות מבני 10 אתם כל כך משתוקקים להתבגר, שאתם לא שוכחים
אפילו את השברים "בן כמה אתה ? " "בן ארבע וחצי " !!! אף פעם
אינך בן שלושים וארבע וחצי !!! אתה בן ארבע וחצי, כמעט בן חמש
זה המפתח: מרגע
|
טיפים יפים לחיים / מוטי פרי-מור
|
כשבני אדם הופכים למבוגרים הם מרגישים כלא נחשבים וחשובים,
ברגע שגופם ונפשם מתחילים להיכשל הם מרגישים כאילו יצאו ממעגל
החיים היום יומי, בזמן שהגוף הפך לשברירי והדעת הפכה לא
החלטית, למרבה הצער, אנחנו לא כל כך מתייחסים לדעותיהם אנו
מדמיינים "מה הם יודעים?"
|
האהבה היא כמו רוח, לפעמים קרה לפעמים חמה, אבל תמיד סוחפת!!
הלב יודע את האמת, שאין אהבה בלי כאב.
אהבה היא כמו שעון חול בסוף היא נגמרת.
אהבה היא לא רק רומנטיקה היא גם הלב שבך!!.
|
אם יש לך אהבה לא חסר לך כלום, אם אין לך אהבה כל מה שיש לך לא
שווה כלום...
אם אתה אוהב משהיא תנסה לכבוש את ליבה....
|
אם אי פעם ארגיש לבד בעולם, אדע שזה לא הדבר הגרוע ביותר שיכול
לקרות לי. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי הוא שארגיש לבד
ומאוכזב על שלא פעלתי מספיק ואז אדע שזה אמיתי ובגללי, כל עמל
חיי אינו שווה מאום, כל העשייה,
|
ואולי, ואולי אלמד את עצמי לחיות בלי. בלי שתחזרי יותר.
|
נפשי לתנות זה הלילה
עת רקיע מוצף כוכבים.
|
לבי מעוך כאפרסק
דמי בגעש מתפרץ
תזזית בכל כולי עוברת
בשל לאהבה בוגרת
|
יש מי שטעם מפרי הקבר,
ים דמעות וסבל שטפו.
בשעה קשה מרה כאבל,
יהין רק אל מבוקשו.
|
אהבה זה לא כמו סכין,
אך בהכזיבה פוצעת,
לפרוסות היא בוצעת.
|
נוגה מיתרי עת ערב רד
אין צליל בגיטרה
טופפתי היאך בתוף העולם
בו אין דמות ששרה
|
אהבי נמשך לגווה,
ברוך הנועם
אלי נטו עיניה.
|
דימון שרה - אין חוס,
דוהר על סוס, שרגלו
מכל מכשול מועדת.
|
דמותך הנאמנה
בלבבי נוסכת חשק
עד פיק ברכיים
ברגשנות של קדם.
|
כשדודה הרני,
אוספת דמותך.
|
הכל ראיתי
תלם, ציץ, מעיין, פרחים -
בשלל צבעי יופי וצורה,
הלב היה נפעם.
|
הלב מה עז היה
חן הליטופים - את זוכרת ?
|
הרוחות,
לא מחקו, אהבתי לבושמך.
|
לכשתישני
אהיה למרגלותייך
אביט כעל קסם מופלא
בבישום ובלהט
|
אימרי לי,
האם זה קנקן שכרת
זכרונך ימח.
|
אך לליבי אני ערפד הזעם,
כאחד ממנודי עולם,
לא אנוח,
אף פעם.
|
כנפו נשמט רוסק גופו,
מעט דאה לאדמה,
היא לו קבר תשמש.
|
יש בה אומץ
יש בה תבונה
להיות לך,
פינה של אהבה.
|
כחומל אתבייש,
מושיט לו יד,
הוא מהסס,
בעווית מחייך,
"תודה
שהראתני הדרך".
|
תנו לי למלמל
עוד מילה
בטרם יקברוני
קבורת חמור.
|
אם אתה יכול לעשות ערימה
מכל נצחונותיך ליידות אותם לגובה באחת
ולהתחיל שוב הכל מהתחלה מבלי להזכיר את העבר.
|
איני חכם ממלאכי רקיע,
ולי אף זד לא יריע.
גלגל הצלה לא אמצא,
בדרך ללא מוצא.
|
ברוך אתה אלי השולח אהבה,
בחנך הרחום לזוג אוהבים.
הנותן הדרכה למלאכי השלווה,
ללוותם בנתיבות הפלאים.
|
האם מהתהום עלית,
או באת מהשמיים.
לי את כה אלוהית,
רוצה אותך כפליים.
|
כנבל תהיי נוגנת,
פורטת על מתרי נפשי.
היכן הלב שם הבית,
שחת לתוך אוזני.
|
מתשעת ירחיה אוהב
הסגולה לרגעי אושר
האצילה שבנשים
אם נפלאה נהדרת
כל העולם היא לי.
|
לעולם לא אשכח
כמה אני, אוהב אותך.
|
אני הגאון, הנסבל
ככלב נזעם
קשור בשלשלת
רגלי בבוץ.
|
שאותך חיפשתי כל חיי, למצוא,
ובשארית חיי, אותך לשמור.
|
אני מעולם לא אתלונן על הילדים שלי שוב.
|
אני שרירי, חזק -
למראית עין.
|
יש שתגזריני כבתער
ויש שתהיה לי אור סהר
ואחר, לבי מבסמת
כרפואה לנפשי האוהבת.
|
לילה,
ירח עגום -
שט בשעמום,
צליל אורלוגין מזוייף -
במעבר חצות ליל.
|
ארבע עיניים,
בארבע אמות,
על ארבעון ניצב -
|
ואמהל עינוי אכזר
באהבה רושפת
אל זו שכילתה ליבי.
|
אשרי האיש השורץ בהגיגי דעת
שכל ישר והירהורי בריאה.
|
אשרי המאונן בלהט,
המביא עצמו לתאווה.
והוא היחיד הקובע,
יעשה לעצמו איך שבא.
|
את...
שאוצר ליטופיי הענקתי
את...
מרגל עד שחור צמה נשקתי...
|
חמת לבו, מאודו, חדלון שאיפתו
על בשרו יפרח סלע צחיח...
|
אהביני כנועם אביב נהדר,
בלב חם וחיוך משובה.
כאלילה בת אלמוות,
אל כפוי הטובה.
|
בא הסתיו
עוד מעט גם חורף,
אילנות זקנים
צמרתם תזוע
מרוחות עליהם
נופחות,
|
יש את נפשי לדאות לגבוה,
להיות קרוב לזוהר שמיים.
מבעד לאור המבקיע שחקים,
לראות החמה פושקת שפתיים.
|
הצמרמורת המוחצת,
העלבון והחרון.
שווים לזה המר,
המפעפע בגרון.
|
בדרך אל מלכודת פלא
המתן, עצור, חכה וצא
עצום עניים שלח ידיים,
החזק ואל תרפה,
מצופה בפז ותכלת, אל פעמי אלים,
התמד לפסוע בדרך המלאכים.
|
צמג גופך בגופי טבוע,
כסימן עד מקועקע.
ניחוחות זיעתינו,
נתערבבו לאחד.
|
משתפכת,
נוסכת,
ריחות מדפת,
בשמי סוד,
של אהבה מקוללת
|
מצעו נצנוץ יהלום,
מלוא חופניים אוצרו.
שלוות רגש עצלתיים,
מול אכזר בהדרו.
|
אף אם צורתם הכי מכוערת,
אראם כחלק ממראות הקרת.
|
אשוט למקום שם אשקיט
ו...מתוך שקידה חוקרת
את עולה מתוך השאול
|
נוגה מיתרי עת ערב רד,
אין צליל בגיטרה.
|
יום רודף יום ובניהם,
ורגע של שישים שניות.
הופך לימים ושעות,
שאתה מתרוצץ ומתפוצץ
|
פגישה (בין דקה לרגע)
ובפגישתנו התחבק הנתנשק,
או ..... כמתנכרים נפנה לאחור
|
נותרתי עימך בדד ודברי אליך האשה
ואת מחרישה
|
שוקעת שמש באור אדמדם,
בקור צילה באופק ים.
|
ביקור וביקורת
כמו הביצה והתרנגולת
|
כוולקן שוקט
לבה מצטברת
באדמה אוצרת
החלה לפעפע
|
דפנותי הבולטים, אינם מרהיבים,
עליהם קרסו - סופות ים וברקים.
|
נשיקות נתתי לך
חיוורות כאור הלבנה
לטיפותי לחשו כנחש
על גופך תעתעו
|
בצלול חצות
אורלוגין יצלצל
נשכב במיטת מנוחתינו
|
בצל דעתה אנוח
מתחתה אשוח
פירותיה - מזוני
עליה - כסותי.
|
זמן רב מתחבט
כיצד להשתין בקשת
|
עכשיו אדישה
שרויה בהזיה רוויה
כלפי את מוחצנת
אולי גם מקללת
|
בפתיון מילים וקלס,
רגעי חשק ניבזה.
תאות בשרים ועלס,
מילות אוהב בודה.
|
עכשיו הנוף רטוב
ערפל כיסה ארץ
גשם זלעפות ניתך
ובין ברק לברק... הרעם.
|
המעבדות לחירות הוציאנו,
להתבוסס על מות יקר לנו?
ביום שמחה לזמן אבלה,
מחרוסת למרור בטעם מצה?
|
השמש מסתתרה,
אינה חפצה להראות לאלה
שאור לא ידעו מהו,
לא ידעו את שהעניק
חשו באופל את היופי......
|
הגאווה אינה חוננת
מול חידלון המעש.
העלמות מעין
לא תרכך מחשבות.
|
מעל מיטתי עמדה
משל חיה עזה
שעל טפה משגחת
לא זעה מימני
|
שער נעול
מי שהביא לילה צלול
מי שפתח שער נעול
שיבוא ויקח את איוושת העלים מהגן הערפילי והצללים
|
דעכו שלהבות ערגה,
נעלמו ברכות פרידה.
הועמו גם המראות,
אש האהבה כבתה.
|
מחליקות, שורטות,
צורבות, נושכות,
במלוא הדרן
חיש חולפות
|
שוטטתי בידי על גופה,
כתנועות גל ים נינוח...
|
צפע עצמו לו נסבל
בהן ילחש ובלאו יקיש
ובסיוט על כל שעל
מלאה כוסו רעל.
|
ללא בושה עירומה חושפת,
כתפיים במתאר מחודד.
גמישות חטב המותניים,
כפיתולי נחש נחרד.
|
אהבתך היא כחמה
על ים זורחת
ואני כפוי טובה
ואולי גם רע לב
|
מה לתבונה או לדעת,
כאשר נסתתרה שם בפנים.
היא לעולם לא נרתעת,
לבנות ארמונות בלי משים.
|
עכשיו נח בנחלתי
צרור משאותיי פורק בשקט,
מונה אותם כאוצר גדול
|
על חוף ים
בתוך שאון רוח מחריד
שני קולות שמעה אוזני
האחד,
שופע נובע בתענוגות
|
פרוסת רגע הפגישה,
פרוסת נשיקות ראשונות,
פרוסת ריחות חדשים,
פרוסת חוויות משותפות,
פרוסת הזוגיות והיחד.
|
ה וד יומי איתך תיפארת
כ ל שנייה היא געגועים
ו את רחקת מארץ אחרת
|
אגרור עימי,
נחשולי מילים ,
כמאורת נחשים,
שעקבי נושכים.
|
כדי ששושנה תצמיח,
יש בלי הרף להשקות.
אישה היא כפרח פגיע,
לו אין גב רוחב לעבות.
|
מהערצתי לך
אגלף לבבות
ארפד דרכך
בפנינים אלבישך
נעלייך ארכוס
|
ליבי התפתה
לטבוע בשקרה
ריסייה הארוכים
לא עיפעפו.
|
שרוי לה
מחול לה
מותר לה
הותר נדרה.
|
לילות זוועה, מרה טובלת,
אגרופים קפוצים, קמטי פנים,
|
כתבתי לה בדם מכתב,
שאיבדתי את כל ההגנות שלי.....
|
ס ייג ושיח כלטיפה
ט עם טוב בפי נותר
ל המשיך לעוד בלי די
ה ווה יפה לי למחר.
|
היי קברניט,
עת עוגן תרים,
ותשוט למרחק,
גל יבוא וישטוף,
יאיים הוא לטרוף,
לא עייפה נפשך את הדרך ?
|
עכשיו,
כפותי מסוקסות,
מיובלות בכאבן.
|
הייתי שם
בעונג השקט
בתכלת השחק
בזיו הגלים
תחת כפות תמרים
|
שם נשמתי ליבלבה,
מעללי נרהבו,
פיזזה שלהבתי...
|
הייתי רוצה את הזמן,
לצייר אותך בשמיים.
|
כנחש זוחל,
בבור אפל.
הים הגדול,
מנענע גליו.
|
החיים משחק הם
ערבב את הקלפים
צוחק המרוויח
בוכים המפסידים
|
בעונג שב
כדבש הזב
דדה אשאב
כשה נרעב.
|
אל נא תבכי, אותי שכחי,
הלכתי לדרכי, להתחפר.... במחשבתי.
|
עיתים כבנהי עצבת
בה יזועו צלילי יסורי
ויערסלוני בגעגועים
אל שאהבה נפשי.
|
הנפש תמיד מתגעגעת, לאדם אשר יכוף עצמו עליה,
לתאוותו ורגילותו, מהיוולדו ועד יום מותו.
|
שד השחת מושך בחוטיו,
השטן דוחף עגלתו.
העורבים בלבוש שחור,
לא יקוננו עלינו.
|
מעל מרום נופי הכחול
בסך כוכבים
רכב בנוי דרכו מפלס
לגלות מסתורין
|
פייטן בכלא נפשו
אימה חורז ברגלו
הזיות מבאר השחת
סחי טירוף שיכלו.
|
מגע חושני
שיפשוף ירכיים
מעשה מרכבה
באור צהריים.
|
עיני הרוך, ערגו בלהט שפר
הפה הנשיקות, כצרי נעמו
השקק, כברק אור יקד
|
יש את נפשי לדאות לגבוה,
להיות קרוב לזוהר שמיים.
מבעד לאור המבקיע שחקים,
לראות החמה פושקת שפתיים.
|
אשרי האדם בעודו איתן
תיקתוקי הלב שומע
יקשיב קריאתו ורן
בין דקה לרגע ובניהם
הרחק ממחוג הזמן.
|
יפותה הברה,
אבוקת רעמה,
סעור חושה,
בלי חט עוזה,
|
אם יבותר גופו לשנים,
גם עם חוסר בארנק.
ימזוג עוד כוס של יין,
הבא ליבו עד למחנק.
|
היא יפיפיה מולכת
כוכב רחוק בארץ זר
היא ההוד שבתפארת
בה לב רן מאושר
|
ל---ש---ו----ז---ה
כ----י---ר---ה---ר
ת---ר--ט--------ע
ו---------י---------י
ב-------ק--------ו
---------ל--------ן,
---------י
|
אם אדם אהוב רועד בזרועותייך,
אם שפתיו בוערות כגחלים,
|
צלילים,
ריחות שטים,
כינור רוטט,
יד פוגעת,
|
החולי והמיתה הופכים לאפר
ואתם הזכרונות, אהובתי...
|
לזקור את האבר,
להשתפך בתאיו.
הזיות לטפח,
כחלום המשוגע.
|
נתארכו זרועות ארץ לחבקינו
אך, אנו שבים לסורינו.
|
גופי כגבעול נטוי
מזה מים, צמא, רפוי
כותרתי שמוטה...
|
האופק שחור ללא נוף
הים היה חלק בתכלת נהדרת
אך בשבילי הכל דם שותת
כרוך באליגוריה קודרת.
|
לא אגמול רע תחת טובה
למען יהיה לי רוך בקבר
|
אל מעמקי תהום
בם לב צולל
כסובא אל
הקנקנת.
|
פז יהלומים נוצץ.
הכל נגה בצבעי הקשת,
אף השחור צוחצח, זהר.
|
בזקיפות גיבעול
ראשה תרכין
אל האדמה
בה תרווה שורשה
|
מה נעמת בקבוקי רב השקר
המהתל באהבה שופעת משפעת
תוהו כופה בנפשי הניבזה
הנוסך אדי אלכוהול מרעיפים
תוחלת בדויה שכרות לגומה.
|
אל חצייך
הכורע
אל חציו -
בעבר.
|
משי מגעך
חיה נחבבת
לפתע...
מזנקה ושורטת.
|
אצתי למצוא חום החמה
לגהץ בה קמטי פני החרושים
|
שקוע כולי בתהום שעמום אפל
עונגי נוגה אין סיב נע בגופי...
|
כלהב חד של סייף פלד,
אט אט סופר אומד.
בתוך מרה טובלת,
אחרית ימי בזה החלד.
|
הו ידידי אהובי הבוגד
על ידידותינו דרכת ברגל גסה
בלי אף טיפת התחשבות
או מעט רחמים
גזלת ממני לילות כימים
|
משם אקלל אתלונן איילל,
אייבב, אצעק, אזעק או אמלמל -
|
את קישוטים והעדיים,
בת אלמוות אלילה.
קולך המית יונה,
רוחך שיר למודע.
|
בשטף ימים
אבדה צורתי
בהס חוזה
שעת מותי.
|
פלומתה רכה זכה
נושאת צואר בגאווה
בלי רחש וקובלנה
תרה מזון בתווך עיין
|
האם נשאתך אהבתך
אל כף החלומות
ואת עימה.
|
ביום השמיני
בשעה העשרים וחמש
ברא האלוהים את המשורר,
לדבר אל לב האדם,
|
נפקות וידידיהן
בני בליעל וגנבים
ריחות באויר
פעפוע מטבחים....
|
מעבר להרי גובה ים וגאות,
חורטת אותיות, מילים והגות,
|
עלי שדייך גוכנים,
תאוותך סוערת.
משי ירכייך הרוטטות,
תיפסקנה כנימפת עלט.
|
כמה חבל אהובתי,
אך, לעולם לא מאוחר.
|
בחלום -
אראה עולם שקט,
ים הנח מזעפו,
|
כשיקשה ליבי ויזעף,
בואי אלי עם חמלתך.
כאשר אקרא בשמך,
בא אלי עם צלילי זמרתך.
|
עם ערב לפת חרמש הסהר
את נפשי הצמאה לאהבתה.
|
ובעת הקשה בה תהיי דרושה
אפרוס שטיח ביד נחושה.
|
די...
לא בזיין שלי
לדבר בשירה.
|
די...
לא בזין שלי
לדבר בשירה.
|
גופה קל לשכור,
נפשה לא תמכור.
היא תהיה מגונדרת,
באופל, בליל עלט.
|
אני הפצע, והפגיון.
הסטירה, וגם הלחי.
התלין, והנידון.
|
מאחוריך אראה הכל,
ולא תהיי מודעת.
שאיש מביט ודעתו טרופה,
על בת חן דרכה גומעת.
|
פניך היפות מול מבטי,
זוך זיו עינייך ניבט.
געי בי ברוך ידייך
בנועם קולך.
|
הערב הלבנה,
כיפהפיה סרוחה,
עת דמעת חשאי לי זולגת.
|
בלי פנס בירכתים,
עמוס תיקוה להפליג.
אל מגדל אור שבחלל,
נודד אומלל, הולך שולל.
|
באתי אליך
הרחב את לבי
שלב ידיי, בשלך
|
לזרות ארס ורוש,
מבלי לאבד את הראש.
|
לחיות להגיע
עד היכן שהשמש מארת
איפה שהרוח נעצרת.
מבקש בחופשי בדממה לחפש להגיע לשלווה.
|
חפץ אני לישון,
בשינה כבדה,
נטול תגובה,
גופה ללא תנועה,
|
מתפתלת כנחש
"אני גומרת"...
|
האנשים מתהלכים חפויים,
ללא צחוק לא חיוך.
רק דמעות עלובות שיבשו,
ואת ממתינה דברים שיפרחו.
|
לפעמים אתה חייב לרוץ, כדי לראות, מי ירצה לרוץ יחד אתך.
ולפעמים אתה חייב לדבר מאוד בשקט, כדי לראות מי באמת מקשיב לך.
ו. לפעמים אתה צריך לקחת צעד לאחור, כדי לראות מי באמת נמצא
לפניך.
|
בילעדי לא יראו,
ואיתך הם ילכו.
השיב החשוך זה קשר סבוך,
בין מהומה לדממה בכל יממה.
|
אחד עליה
אהבתו אוצל,
שני יחמוק לה
יותיר רק צל.
|
הערב הלבנה, שטה בעצלתיים
כיפהפיה סרוחה ומרושלת
בתשישות מתבטלת...
|
מגע גופה האהוב
נטמע בכפות ידי
כשרביט ביד קוסם
הקסים - ובי היתל.
|
לא יכול יותר,
לא מבין יותר,
בא לי להבעיר את הערפל מעלייך.
|
... בגלי דמי נטמעים
אל תוך שירי החלום
כמו מוקיון רעב
שאיש אינו רואה.
|
למרחבי ים חישקי
עמוס תקווה לשחות.
אל מעבר קו האופק,
שם סוד התעלומות.
|
נתארכו זרועותי
לחבקך.
מול חוד חניתך,
|
קן, בדים, צלוחיות, מכחולים,
צבעים, עפרונות והמון סמרטוטים.
|
מה הוא עצב,
ומיהו מאושר.
אדם שחי הוא,
או מת שהוא חי...
|
מי ישכיל הבן רוחי
לשבועת אהבתי
|
צוחק, מי
שצוחק אחרון
ויש שצוחק
עד חידלון
|
שגעון אין חוק.
פגרים מצוחצחים,
משתוללים עד מות,
במשטר חשכים.
|
מביט אל גופך,
נמש זרוע בלי די,
שערך האדמון,
|
גיבורים מלואה.
של רוע ולענה,
אבירי רצח ומדון,
על גבם חורבה וחרון.
|
מלידה עד מוות,
אפסות.
לעד ישאר הגעגוע...
|
מלכת "הפינות העגולות"
לשאלה עונה בשאלה.
|
רגבי הקבר לי יערבו
רוחי אל המנוחה תשאף.
|
כמו מקדש נטוש,
כמו סמל - לי דמותך.
כמו אליל נתוץ,
לי אל עודך.
|
שם במסתור אהיה
רגוע עד גלי, רוגש עד סוער
המלח ירגיל שפתי...
|
ישוו למר האהבה
כדרדר בליבלובו
|
ולכן שר לך שיר אהבה
שאם נמות באיזה יום
מרוב געגוג נשתגע...
|
לא אגלה מקום הימצאי,
קרן אור לא תיגע בגופי -
הסגור בארון חרפתי,
בנחל דמעות בכיי אטבע.
|
זו ציית סהרתי לשקות,
זה צוף שפתיי לרוות.
כגרגרן על לשון ימרח,
קאוויר טעם משובח.
|
אל תרפי את השלהבת,
אש האהבה בתוכי בוערת.
נפשי סדוקה מגעגועים,
כלשערי שמיים עלומים.
|
רוך עינייך באור סהר
זיו עורך, חום גווך...
|
כסחלב ליד סלע טחוב,
מכוסה בסחבה, מוסתרת מעין...
|
כל חושי נמזגו לאחד,
לאהוב אותך לעד.
|
כרעת ופיללת בתמימות לב
נפשך שבורה עד זוועה
ליבך כבתכריך עבה רוטט
באהבה בקשת את הנשיה
|
לפעמים קולח בי דמי,
רועם ברקותי,
צדעי מרטיט,
ולא אמצא פצע פתוח.
|
פסו ימיי ימי מזבח ועולה
ואני שוכב לילות בקברי
ומפלל מסלולים לקראת סף....
|
שעון אדיש, בדומיה
בוהה בתמונת שחור
|
נעטף בך,
מסביבי,
איתי,
עימי,
לעצמי.
|
נעימה בלב תרטיט,
נעימה בלב תרטיט אלי ערגה,
כשיר רן שליחו לא נס,
כמשב רוח נועם עדי ארץ
|
בערוותך את מתקשטת,
בכל מכון ליווי סרחת.
פרוטה יתנו לך כאתנן.
על מנת ששם תקדישי זמן,
|
אליך ליבי משתוחח
מטעמך לא שבעתי
מנשקותיך לא נגמלתי
מחשק קסמיך רטטתי
|
עכשיו התהום פוערת פיה,
קוראת לי בכאב.
בגדודי קלון אטמע בה,
חדלון ישות נש צורב.
|
האם נפשך עיתים נוהרת
ברטט חשב וליבך עורג
לחדוות אוהב גורפת
|
אשהה דימעתי,
אספור את קרבי,
|
ימי פייטן בחרף,
באין יראת אלים,
רתוי וזך כהרף,
בלי דת מקובלים.
|
מאור עיינך, בת צחוקך,
פסיעתך, נגיעתך,
מכלול חמודות תפארת,
בין קיסמי יפותך,
|
הלהט העולה,
מלגימה ללגימה,
מטפס וחודר בי,
שיכרון נעים,
הדופק עולה והומה
|
לא אתפלא אם בנרתיקך פיגיון,
או מבטך כאש בוער, לכלותני.
|
כה מעריצך הייתי,
לא ראיתיך, בברור.
אייחל כי תהיי דוממת,
ויחלוף שיעבודי, הארור.
|
מכרבש מכסכס,
ומוסיף לעשש,
ממוכו הכודאך לדף הנחנא,
הזועק היי עכי מה זו הזבעה.
|
איך אחנוק חרטה,
המרגשת בתוכי.
זוחלת בי כרימה,
הניזונה מפגר.
|
יפעת אהבתי, אחותי,
מחד רחם קוממנו
עופרת נפשי
מאדמה אחת רווינו
|
תכול מעל
וכחול המים
מהלך על חבל דק...
|
סליחה,
רגע,
"אזל הדיו בעט",
לא יכול לשרבט.
|
דימיתי, כי בשמי דמך אשאף,
כיין אלים נשמתך אשתה.
|
בתאווה מסגפת,
אהבה רוחפת,
רוך וקטיפה,
|
עיניים אלו במזמור לוהט פארתי,
זו הדמות, הים, המצח,
הפרדוני מעצמי לנצח
|
בחותרה אל קו האופק,
שתמיד ירחק,
ולא תשיגו...
לעולם.
|
אציב סוכת שומר
לנצור קסמיך
בנשיקות ארקום
כסות למערומיך
|
העלבון והחרון
שווים לזה המר
המפעפע בגרון.
|
על היצוע בליל קסמייך,
רדמו ידיי בין ירכייך.
ריח ניחוח עדן רך,
בין ברכייך עיתי נכרך.
|
להב מעוף שחפים,
סירת תורנית חותרת.
במיקצב גלים נינוח,
מחפש מרגוע לנפשי.
|
ראתני, כיסתה פניה
בל אגלה צפונותיה.
נגלה מעט משחור עיניה
|
על פי הטבעת,
ישק דבר.
של מלך נימהר,
בארץ ניכר.
|
תזמורות נוחרות,
מסבאות שופעות,
זנות נדלקת,
נפקות וידידיהן,
בני בליעל וגנבים,...
|
גופינו יטיף ריח ניחוח,
כציצי פרח שהטיב לפרוח.
|
יופיה מרהיב עינים
מבט עינה מופלא
מתיר הזיות שווא
כחזיון בדים מושא.
|
מה אלוהים היה עושה
אילו פגשני,
היפילני לכרוע לפניו.
הילטפני ויאיר פניו,
היאריך זרועותיו לחבקני.
|
נפשי סדוקה,
נחרת קולי כפצוע
זועקת אל חלל הארץ.
חבלים עבים, כבדים,
לופפים גופי ונשמתי.
|
לוא ידעתי
סגולת רגעי האושר
להב עינייך הבורק
יופיך העורג, בשמי דמך
|
תר בכיסופים אלייך
כבול באזיקייך
|
שוקעת שמש
באור אדמדם
בקור צילה
באופק ים
|
בדור המימן
על פי טעות
גורל רדום
|
אחוז בצינת הבהל
רפה כח ומלא מוגלה
בעצמותי מרטיטה מפולת
בעומק היצוע אשמיד זכרי.
|
בשורה רעה,
פתע, משום מקום -
כברקים ורעמים ביום בהיר,
"בוא מיד, היא פצועה."
|
רוצה,
חד-קיום...
ל ח י ו ת.
|
כפרפר שחור
בתפארתו
יונקת פרחי גני
|
צבעי החיים החיים -
עיקרם שלושה צבעים
אפור, אדום, לבן
ועוד מליון גוונים.
|
כבגיאות של שבר מים,
לצלול בחיק בבואתה.
שם נפשי תשתה בנחת,
מצופי נשיקתה
|
יונה לבנה, ציפור תקווה,
באת אלי בשעתי הכי קשה.
שמעת קריאתי הנואשה.
|
זוג שדיים מלאות,
מושכה עין הבריות.
אל יצורי תיפארות,
לנגוס חמד פירות.
|
נפשי שובע את נוסכת,
שיפחה כנועה של אהבה.
שלא תפתח לאיש הדלת,
ברגעי חשקי תומכה.
|
כתובצפופאבלברור
השארמקוםלאחרימ
ואמזאתלאיבינו
הבעייהשלהקוראימ
|
שלדים רקדו בחלומי
מומיות זקפו קומה
ומעדרים בידיהם
בקצב אחד
חפרו קברי
|
היא פתאום התעשתה,
ואמרה היי אתה
מה קורה עם ביצי-המתכת ?
לא תראה לי עכשיו,
את ביצי הזהב,
אני קמה מייד והולכת.
|
שקעה שמחת חישקי כשקוע סהר,
כאוניה טרופה בלב הסער.
|
הבריות כפויי טובה המה
והמתים מדוכדכים.
|
מזכרון אדם
אהיה שכוח,
מוטל מול כוסית
שקוי ארס מלאה,
|
רוחי בסחרחורת נתונה
רושמה ללא הפוגה
|
לקלל להתלונן לילל,
ליבב לצעוק לזעוק למלמל.
|
>בא-לי-הפעם-לכתוב-בצורה-לא מקובלת-אולי-חדשה-לא-קליטה.
<ריש< = ("שיר" הפוך !)
|
זו ציית סהרתי לשקות,
זה צוף שפתיי לרוות.
זה קאוויר טעם משובח,
כגרגרן לשון אמרח.
|
אם יבותר גופו לשנים,
אף עם חוסר בארנק.
ימזוג עוד כוס יין,
עד הבא ליבו למחנק.
|
האהבה שמצאתי בך
לא תידעך רק תגאה
ידעתי שאותך
אשמור, לא אאבד
|
אימרו לי
היש עינוי גדול מעינוי הזמן,
כשהנשמה קמוטה בגוף זקן,
|
ואני ישיש זקוף
גאה עדין,
כנשר שבע ימים,
פוקח עין,
|
כנשר שבע ימים,
פוקח עין,
צועד לאט,
אלי ערש דוי,
בהס
|
יקחני האופל אל צילה
לחסות שם בסתר.
|
זוחלת כרימה בשלכת
מכרסמת ללא ליאות
עשויותייה הרס
קטנה ומזיקה
|
זוחלת כרימה בשלכת
מכרסמת ללא ליאות
|
נושא דליי דימעותי,
בזרועותי הקצרות,
לרוות שנאה אל עצמי
ואל רוחי הקודרת.
|
כשיקשה ליבי ויזעף
בואי אלי עם חמלתך.
|
שימרני נפשי לבל אפול
מזמן רע עת אובדן או שכול
שלא אהייה זכרוני לברכה
ושבך אשהה לעילה ועילה.
|
החיים זה כמו חצי זיון...
שונא חצאים... (יחיה)
מעדיף חצאיות... (יותר)
עם נשים בפנים (עוד יותר)
ואם אין ...
מעדיף חצילים.
|
מעולם לא שרתי שיר ערש לעצמי,
להנעים תנומתי בחיוך,
לגלוש אל מלאכי חלום.
אסתתר מאחורי פרגוד עפעפי.
|
מעולם לא שרתי
שיר ערש לעצמי
כדי להנעים תנומתי בחיוך
לגלוש אל מלאכי חלום.
|
כמגדלור, תפתני אהובה.
לחוש אליה, מאחורי גבה,
לפיד אוחזת, חורשת רע
|
קחיני,
אל אי השקט,
השלוה,
השקיטיני
וכנסיני בין כנפייך,
למצוא מנוחתי.
|
במדרגות ללא מעקיים
יורד נידון, נועץ עיניים
|
הסתגרי נפשי,
חסמי שערייך,
הגיפי תריסייך,
מול יסורי גיהנום בחלד.
|
מלכה שלי שאותי כובשת
נאוה, נוגה, מענגת
יפעה שופעת,
בכל רגע אותה חווה
|
מעמדתי,
אדלה אל לבי
את אוירת הרהב.
פני לא אגביה
שכן, אהיה שקוע
בעינוג הזה.
|
רוצה לבכות,
אל תוך הלילה,
להסתיר בשחורו
מבול דמעותי.
|
אני לוקח את גורלי עימי,
ומשאיר לך שתיל...
ולא פ ר ח.
|
עת השמש גוססת
תחת גשר מט
לילה החל עוטף
בתכריכי שחור
|
יום שחולף עשרים וארבע שעות,
רגע או דקה של שישים שניות.
ארוכים זוחלים בטרוף מגונדר,
בתהייה בהווה וזכרון העבר....
|
די ללב שמהאמת בורח,
גם אם את שטיה או אדישה...
שוב אהבתך כאש בכור תתלקח...
|
ליל רב סיבלת
סחרחורת
כמהון מבעת.
|
חלק היה הים והתכלת נהדרת
בעבורי הכל שחור ודם שותת...
|
אליך תפילה מלך המיתה
מדליק האש, שורף אם על ביתה
מונע האושר, יוצר מלחמות
נסיך הצער, אבי התהומות.
|
"ברוך אתה אלי שיסורים שולח
לפייטן שנפשו מכלה".
|
האחד והיחיד, מר אדון שמוק... איש עלום אי שם ביקום... שלך הכל
|
איני חכם ממלאכי רקיע,
ולי אף זד לא יריע.
גלגל הצלה לא אמצא,
בדרך ללא מוצא.
(בהשראת דודו טופז ז"ל)
|
אם אי פעם ארגיש לבד בעולם, אדע שזה לא הדבר הגרוע ביותר שיכול
לקרות לי.
|
אם קורה לך משהו טוב... זה זמני... תהנה כי זה לא ימשך לנצח.
אם קורה לך משהו רע ... זה זמני... לא לדאוג גם זה לא ימשך
לנצח.
|
זוכרת..
פעם ... אמרת...
אהבה... אני אוהבת... אהבה... אוהבת... אהבה... אוהבת...
|
מה אתה תוהה ובוהה כאשר מולך ניצב זקן כמוני?, על מה אתה חושב
כשאתה מסתכל עלי? מה עולה במוחך? איש זקן עצבני, לא חכם, לא
בטוח בצעדיו, עם עיניים מרוחקות, מטפטף את מזונו על בגדיו,
קשיש שמאבד את זיכרונו לעתים, או בכלל את הקשר למציאות, ובמקרה
הטוב... גם מאבד גרב
|
כלהב חד של סייף פלד,
אט אט סופר אומד.
בתוך מרה טובלת,
אחרית ימי בזה החלד.
|
הערב הלבנה,
כיפהפיה סרוחה,
עת דימעת חשאי לי זולגת.
|
למקרה שאת לא זוכרת, זה אני הלוזר. אני יודע כמה פעמים ניסית
לשכנע את עצמך שאני לא שווה את הדמעות, שאין בי טיפה ממה שאת
צריכה, שאני התגלמות כל הרע שבעולם... אני יודע כמה בכית, כמה
ניסית, איך לרגע היית שם- ואיך בכל פעם מחדש נחלת תבוסה.
|
אפילו בארבעה מסלולים אי אפשר להבין ראש של אשה.
|
אני מנסה לחצות במוחי
אך השגעון מקדים אותי.
|
איש אחד גודף על ידי אדם אחר, במקרה נפגשו באירוע חברתי, התקרב
המגדף אל המגודף
|
דימיינתי שאת שואלת אותי... האם אני יכולה להתוודות על משהו
בפניך
|
לעמוד לצידה
לזכור יום הולדתה
ללכת עד הסוף בשבילה
ואפילו להבטיח למות !!
|
אל תשתה ברוורס
יא נשמה הכל סבבה
מזמ"ז הסעיף התבלבל
כל נושך כריות יוצא חומוס
|
ובזו הפעם, יסורי כיסורייך
מתגעגע פי שמונים מונים
מתפתל על אש לוחשת
אוביש בהס דמעות כובשים.
|
מעולם לא שרתי
שיר ערש לעצמי
כדי להנעים תנומתי בחיוך
לגלוש אל מלאכי חלום.
|
מקומות האל והרוח,
בכל הארץ שוררים.
אולי הוא פיה,
או, פאטה מורגנה
|
משם לקלל להתלונן לילל,
ליבב לצעוק לזעוק למלמל,
|
גשם יסרגל
במטח ישיר
ישטוף בעוז
שמחה וצער
|
ואני כפוי טובה
ואולי גם רע לב
רפאי את נפשי הדואבת
עת דימעת חשאי חיוורת
בעלטה - עיני מזלת.
|
סח הפייטן: הקץ להבל,
רוחי אל המנוחה תשאף
בלבי חלומות אבל
ובטני רעב הומה.
|
אל הארכיון האישי (43 יצירות מאורכבות)
|
|
שדיים.
זוזו לסטרי
מחליט לומר את
אשר על ליבו |
|
