|
מוזיקה רועשת כבר הלמה בצד השני של האולם, וכמה אנשים נכנסו
ויצאו דרך הוילון האדום הגדול. צחוק וקללות ברוסית מילאו את
החדר הקטן. החלפתי שפתון עם אנג'י וחזיה מחוררת עם דקלה. בגדים
היו זרוקים בכל מקום. נוזל נוצץ ווזלין לשפתיים עברו מיד ליד,
מחליפים נשים ופנים
|
ואיך הכל התגלה כל כך מהר. כאילו בשניה שדלת החדר שלי נפתחה
אמא שלי כבר קלטה את האדום על הצד של הפנים של גלית ואת המבט
ההמום, המפוחד, בעיניים. גם בשלי. שמעתי ישר את אמא שלי צועקת
"ששששווווןןןןן" ואת אבא שלי שועט אלי. מטלטל אותי חזק וצועק
"מה עשית לה???!!!"
|
ברבע שעה הראשונה הוא לא נתן לי להוריד לו את החיתול. ככל
שניסיתי לשחרר את הסקוץ' שחיבר אותו בצדדים הוא רק השתולל
יותר. זה היה מטופש, אז הפלקתי לו בטוסיק ואמרתי לו שמעכשיו
הוא חייב להיות ילד טוב או שהוא לא יוכל לקבל ממתק אחרי הסקס.
אז הוא נרגע.
|
ידה הפנויה של יעל גלשה מפני אל תחת עצם הבריח שלי, מרחפת על
העור החלק, יורדת לאט אל שדי ועולה חזרה. נעצרת.
- להפסיק? לחשה, מקרבת את ראשה היפה אלי.
פחדתי.
גם פחדתי שתפסיק.
|
הדלת מולה.
וכל חלומותיה המפחידים והאכזריים מולה.
ביד מהוססת לחצה על הידית כלפי מטה, ודחפה את הדלת מעט קדימה.
בעלה ניצב בקצה משרדו, בגבו אליה, גוהר קדימה, ראשו כפוף קדימה
בעניין, ידיו אוחזות בשתי צידיה וכולו מרוכז ומתאמץ.
|
קרבתי את ישבני לקצה הכסא כדי שאוכל להעלות את הרגליים למתקן.
בין רגליי הפשוקות ראיתי את אריאל. ריסים ארוכים מכסים עיניים
חומות, עור בהיר, שפתיים מלאות ושתי זרועות גבריות מלטפות את
ירכי ברוך. ידיו יוצרות מעגלים מתפשטים ומתרחבים, כמו אבן
נזרקת בלב אגם.
|
From his seat among the beautiful creaturs of the sky
he knows the exertions and thoughts
of the woman he created.
|
אין לי יום ואין לי לילה
אין שינה ואין אוויר
משהו מעיק מתגלגל
מלמעלה ועובר דרך כל
האיברים החשובים, כדאי
|
אלוהים,
עם כל האינטליגנציה שלו
וכל החוקים הברורים שמפרידים בין קיץ וחורף
|
היא מסתכלת עלי
כל הזמן.
אני מרשה לה להתענג
על המחשבה
כך, לו הייתי.
|
גונבים פה שמות שזה לא ייאמן
רק תעפעף בשפתיך וכבר
לילד אחר קוראים בן.
שם הכי פטור ממכס שיש
|
אפשר לחשוב שאני עושה לך טובה
אבל אני רק-
תבין, לפעמים אני מפחדת להגיד לך שנעים
כדי שלא תרגיש חובה להמשיך
|
מתענגת על התחושה
חדות
או מתיחה,
שדיים מלאים מזדקפים הלאה איתי
|
ממששת רקות
דקות ושניות
מילים מרגיעות
לבנות טהורות
כדור מסמם
|
חשבתי לרדוף אחריה
לשירותים
ולהציע לה חברות
|
יומיים אתה טווה סביבי חוטים אפלים
כורך מילים וזרועות בלבן מלאכים
בשקט בשקט
שלא אחשוד
|
ואני רק חושבת,
שמפיגוע לפיגוע
המעגל מצטמצם,
ומספר האנשים שמקיפים אותי
הולך ופוחת,
|
את הבגדים זרקתי על הרצפה
ולא הסתובבתי עד שפתחתי את המים
ובתוך העור לא הרגשתי כלום
|
ימים לא גמורים,
בהם אי אפשר לסגור קצוות
בשיחה,
רגעים שהיית צריך להיות ואינך-
|
ולא הבנתי איך לא הרגשת,
מלחי אל בטן,
על העור העדין,
את המליחות הצורבת,
את הרטיבות הגואה
|
אם הייתי מגלה
בערך בחצות
שאין לי מצנח-
הייתי פורשת שתי ידיים
ושתי רגליים
|
עלם ממהר.
כלבלב משוטט.
צעד מעל ורגל מעבר. גבם מתרחק לפניו.
|
והעיניים הצוחקות שלך בתמונה
אמרו לי שאתה טוב.
רציתי שתתרגש,
שתרצה אותי כל כך
כך שלא תוכל לשלוט בזה.
והצלחתי.
והעיניים שלי מושפלות.
|
אנחנו לא המטורפים היחידים פה,
רוקדים במעגל על שמיכה בחורשה,
שב,
תוכל לראות יותר טוב את העיר,
את המים,
רק הפוך
|
על ספסל זה חשוף מדי.
צריך למצוא מקום
משענת על העץ,
לפני הבחורה העומדת
על ראשה ורק מעט
אחרי המים
|
לכולם כואב תדיר ורק אני מתמוטטת תחת מגע היד הכי קל, הכי
נוצתי. אני מתפרקת ואין דרך להשיב את שאבד. אין דרך אחרת מלבד
שתשוב.
איפה אתה. תגיד לי, איפה אתה. חתיכות קטנות שעפות באוויר ובין
העצים הדלים של הגן ואני רק רוצה לרוץ ולכתוב, ללכת במהירות
אחרי המחשבות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
איפה משה דיין?
לא רואים אותו
לאחרונה.
בוליביה. |
|
