|
אחר היה מסיר את משקפיו מעל עיניו וחושף את עיניו הקטנות
הממצמצות כאינן מבינות מדוע אינן רואות בבירור והיה מנקה את
עדשות הזכוכית המעוגלות בקצה חולצתו השחורה הארוכה והיה מרים
אותם באוויר ומביט דרכן לבקוד אם הן נקיות
|
הסבון שנכנס לה לעיניים שרף והיא שטפה אותן במים החמים
והרטובים ונזכרה בנסיעה האחרונה שלה ושל עידו לכנרת. היה זה
לפני חמישה חודשים, ממש אחרי שהיא ועידו התחילו לצאת יותר
ברצינות. עידו הפתיע אותה בבוקר יום שישי עם זר פרחים ותיק
גדול ועמוס באוכל ושתייה. "בואי,
|
מאז כיתה ו', היו עוד כל כך הרבה פעמים כאלה, שכבר הפסקתי
לספור. ואני אפילו לא זוכרת את כולן. פעם הוא שכח לאסוף אותי
מהבית של לילך שגרה בצפון ונאלצתי להישאר בקצה הרחוב שלה עד
אמצע הלילה ובסוף חזרתי בטרמפים. פעם אחרת הוא שכח אותי ואת
תמר דורון בקולנוע
|
חשבתי אולי הפעם תגיע
דמיינתי אותך מטפטף לי בשקט צלילים
חשבתי אולי בדלת הבית תופיע
תלחש לי סודות בחדרי חדרים
|
כי גשם זה רק הדמעות של אלוהים
בלילה חורפי בלי ירח וקר
אלוהים בוכה דמעות רטובות
כשהוא מרגיש שהכל הולך ונגמר
|
דני היא הילדה של האור
וקרן היא הילדה של הבוקר
און הוא ילד של אומץ
ואני הילדה של האושר
|
כמו תמיד כשאמרת שאתה חוזר עוד מעט
כמו תמיד כשאמרת, חכי
|
פונה למטבח ועומדת שפופה
עם סמרטוט ומגב את ניראת די יפה
תיראי ילדה, את הכי טובה מכולם
אז בחייך, תכיני קפה אם את כבר שם
|
יש אנשים שהיא מורידה בשבילם את הכובע
יש אנשים שהיא מורידה בשבילם חולצה
יש אנשים שהיא מורידה בשבילם גשם
יש אנשים שהיא מורידה כי היא רוצה
|
אך העיניים שלה מסגירות את הכל
בורקות בעצב ירוק וכחלחל
כמו מי נחלים טהורים וצלולים
פורצות מותירות אחריהן בשובל
תהיות של אתמול התפלאות של מחר
|
הוא מנגב את הרוק שנשאר לו בקצה הפה
מלקק תשפתיים, מכחכח בגרון
מתיישב לידה ותופס קצת מרחק
מדליק סיגריה עם גפרור אחרון
|
תגיד שלאן שלא נלך, תמיד נהיה יחדיו
תגיד שאין לאן לברוח ובטח לא עכשיו
|
תמיד היא בורחת לפני שאני מספיק
לתפוס אותה בשתי הידיים
ולהגיד לה כמה חודר מבטה
וכמה יפות העיניים
|
זה הריח של רוח קרירה ומצמררת בלילה מאוחר ושקט של אמצע
אוגוסט.
|
שחר צוחק ומחזיק בידה, מלטף את שיערה ומקשיב לשיריה. דנה
מחייכת. היא אוהבת כששחר רוקד בלבו לצלילי שירתה, מחייך ובוהה
בעיניים כחולות כמו הים. היא מלטפת שיער צהוב כמו השמש, מנשקת
שפתיים אדומות מדם.
שחר אוהב את דנה ודנה לא יודעת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אללה הוא עכבר?
תולעת מבוהלת |
|
