|
גוף מלא כאב גדול, ספוג צלקות חיים כבדות, מתחנן לעלות.
מנסה בכבדות לתפס במעלה המדרגות, העיקר לעלות.
רוצה הוא להגיע אל מעוז חפצו, מקום בו חפצים בנפשו.
|
הצווחה הכי נוראה ששמעתי מעודי,
הצרחה הכי זועקת, חודרת שריון-רגשות, שאותו אנו נושאים.
מעולם לא חשבתי שהצרחה הזו, הצרחה הזו היא השתיקה.
שתיקה שעטפה את המקום.
|
גוף מלא כאב גדול, ספוג צלקות חיים כבדות, מתחנן לעלות.
זוחל על המדרגה, צועק לעזרה.
ופתאום...
|
מה עוד אומר, האין צדק בעולם.
האין האהבה מספיק חזקה.
האם המוות שזור בהחיים בהרמוניה כה מכאיבה?
אז מה שווים החיים, אם המוות שוכן כה בפנים?
|
הנשמה/הנפש להבדיל מהגוף, מתקיימת לנצח. נר הנשמה הוא נר "עד",
נר שלעולם לא נכבה. שעוות העד, שנוטפת ממנו, יוצרת את רבדי
הנשמה.
אותם רבדי שעווה מייצגים את תקופות החיים, את שכבות הנפש, את
פריחת הנשמה.
|
נתינת אהבה יוצרת תגובת שרשרת חיובית.
התגובה נוצרת כאשר אדם נותן לאדם אחר "מוצר אהבה".
|
חדרי הוא מנוחתי
חדרי הוא משכן ליבי
חדרי הוא נימת קולי
חדרי הוא מוזאון שלי
|
החיים הם כמו רכבת שנוסעת על מסילה.
המסילה היא תוצר חייו של האדם.
כאשר אתה מאושר אתה נוסע במסלול נוח ובטוח.
|
החיים הם הצגה.
הצגה שהשחקן הראשי בה הוא אתה.
|
ביום שתוף שמש, נסעתי עם ידידה באוטובוס לבסיס.
לפתע עברה נידת אמבולנס עם סירנה
|
מצרים שקועה בתוך שעוות נצח
|
הפטריה והשיר נוצרו על חייו של אדם יקר לי!
הפטריה מתארת על חייו,
השיר מסביר את מרכיב הפטריה ואת סמליה.
|
עבודות ציור ראשונות שלי, שעתיתי בקורס ציור.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יום אחד יהיה לי
אקספלורר...
ואז תראו!
אחד שיום אחד
יהיה לו
אקספלורר
ואז יראה לכם. |
|
