|
באמצע שום מקום עצר אותי פינגווין בגובה 2 מטר ושאל בקול עבה
"אני לא מכיר אותך מאיפשהו?".
|
סוף סוף, הם היו ביחד, סוף סוף.
|
ועכשיו הימים,
הם רק הולכים ומתפתלים.
מרוב טעויות נכנסתי ללופ,
מה עושים עם חיים שלא שלך?
|
ואהבת אותי,
ולי כבר לא היה איכפת,
ולי היה מאוחר מדי.
|
מחיבוק אחד חם,
יצרנו אמת,
וקראנו לה קירבה.
|
את המבט שלה,
אני אזכור לתמיד.
הרגע הזה,
קצת מרגש, קצת מפחיד.
|
הוא לא הבין אותה והיא רצתה לברוח
היא רצה להרים, חזרה אל ההורים
חיכתה שמשהו ישתנה
אבל הוא המשיך לחיות איתה או בלעדיה
הוא לא שמע שהיא לבד ועוד מחכה שהוא יבוא
להתנצל
|
מה קרה לדמעות שלי?
נבלעו בחלל כשהלכת?
נעלמו איתך?
מה קרה להן?
|
לפעמים צריך לכתוב כדי לכתוב...
בלי שום מטרה מסוימת רק כדי "להבין את עצמך יותר טוב" כמו
שהחברה הרוחנית שלי אומרת...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מעניין אם מישהו
באמת קורא את
זה.. יותר
הגיוני שזו
מערכת אוטומטית
המנפה גסויות
ובוחרת
באקראיות...
אני מרגישה כמו
כוכב קולנוע
מודע לסביבתו
יותר מדי הבוהה
אל תוך המצלמה
וחושב.
בטח זה גם מנפה
ארוכים מדי אז
לא משנה. |
|
