| 
    
    
	
      
 
 כנשמה אחת  
כמעט נבראנו 
והמוח לא רצה  
 |  
 אולי זאת היא 
זו שתהייה שלי.  
 |  
 כשהייתי בתוכך הלילה 
לחשת לי 
לאט  
 |  
 אני שונא את האהבה  
שהייתה אך אתמול מקור אושרי 
אך האם אוכל בלעדיה?  
 |  
 את לי הר געש 
סופה 
נווה מדבר שוקט  
 |  
 פרפרים אני מלקט 
את אלה שבלב  
 |  
 זרעי מלחלח רחמך 
עמוק בתוכך  
 |  
 איש 
בכבלי מחוייבותיו 
ערגתו נאסרה  
 |  
 כשאחז בך הרעד 
חיבקתיני בעצמה  
אז לחשת באזני 
אל תצא  
 |  
 ההיו אלה דמעות אהבה ? 
או שמא ידעת 
כי פעם, בבוא הימים  
תוצא אהבתנו להריגה.  
 |  
 גופות ילדיהם 
מרוטשות 
למולך העלו  
 |  
 ידענו אהבת אמת 
הכרנו שיאי התמזגות 
תינינו אהבים 
והיינו לנפש אחת. 
 
האומנם ?  
 |  
 נאקות עדנתך 
הלמות לבך הרוגש 
רעדת גופך המשולהב, 
בעווית אדירה 
את זרעי נסכו אל תוכך.  
 |  
 ערימת אפר מעשנת 
מהאהבה נותרה 
עשן חונק ומשחית  
 |  
 כואב 
שכול 
ליבי מרוקן 
כי ידעתי 
הלכת ממני... 
לעולמים  
 |  
 החלומות שלי עטופים במלמלה שקופה 
בפרחי יסמין שזורים 
אני חולם אותם בלילות כוכבים 
אז מתגלה לי אלוהים  
 |  
 כל טיפית דם  
הייתה לכאב ענק  
 |  
 וידעתי לבטח כי ירבו הימים 
וירבו הלילות  
בהם נשתה כאן יחד  
ברעבתנות של תשוקה 
את המשקה המשכר של אלת האהבים.  
 |  
 כדור אויב ליבו פילח  
חלל נפל 
נדם  
 |  
 לשם מושכני  
הכוח הניסתר 
כי זה כל שנישאר  
 |  
 כל הזיכרונות  
שהיו אך אתמול השתקפות אושרי 
הפכו תוך הרף עין  
למארת עצבות וייסורים.  
 |  
 השורש ניתק  
האהבה התייבשה.  
 |  
 מבלי דעת התחלנו לצלול  
אל תהום הבלתי נמנע. 
אל תוך מלתעות אכזריות 
אורך גסיסתה של אהבה.  
 |  
 נבלו הפרחים 
קמלו 
כותרתם בליבי טמונה  
 |  
 תיכנס בי  
תיכנס בי חזק אהובי. 
לחשת בתחינה  
 |  
 בעיניה הגדולות 
נעצה בי מבט  
אחרון  
 |  
 מתוך הייסורים 
מחדש איוולד 
אדם 
גבר 
ששוב עורג  
 |  
 ומתחתיה מפעפעת 
מסריחת ריקבון  
מורסת זיכרון ימי אושרי האבודים.  
 |  
 לא יותר פגיונות  
זו תקופת אביב 
מאי נצחי  
 |  
 כשהיום היה ללילה 
כשהלילה היה ליום  
 |  
 אצבעותיך ריחפו על גופי 
עינייך אמרו אהבה.  
 |  
 כאן בכיכר  
לרחש המזרקות 
את נותנת רק קטע  
 |  
 השקיתי שורשיה בנשיקות פי 
הפריתי שכלות אבקניה בזרעי. 
והיא,הפרח הקסום 
על אהבתי גוננה.  
 |  
 לתוך לחלוחית עלסונך 
תאספי זקף בשרי  
 |  
 עמוק מלכל אדם נעצת חרבך בליבי 
הלב שאהבך כל כך.  
 |  
 נושם ניחוח אצבעותיי 
שהיו בתוכך  
 |  
 עיניים אוהבות 
ידיים לוטפות 
מגע בשרים 
עמוק  
 |  
 ברגע בו כלתה אהבתי 
פרחה נשמתי 
פסקו חיי  
 |  
 עד שאגיע  
אמצא  
את מעיין חום אהבתה 
של אישה  
 |  
 אך גלמוד נשארתי 
נטוש 
זנוח 
בודד עם שיריי  
 |  
 
 
 
 חזרה לעמוד היוצר הראשי 
 
 |    
   
        
          | 
                
 ההבדל ביני לבין 
מטורף הוא שאני 
אינני 
מטורפת!!!! 
 
פרעושית משלשלת  | 
         
       
  
 
 
	  
      
  
 
 
  |