|
השמש לא חייכה אלי, משום שבחיים האמיתיים השמש לא עושה דבר
מלבד סוג של קרינה, אבל אני חייכתי אליה, סתם בשביל לראות מה
יקרה
|
זרם מים אשר ניתך על פני העירני, קמתי בבהלה, וכמו מתוך סיוט
בהיתי בו. שפשפתי את עיני בחוסר אמון, אך זה לא עזר למלא את
החלל הריק שנפער לפני.
|
עכשיו היא על התקרה שלי מנסה לאזור מספיק אומץ כדי ליפול שוב.
זה לא שכל כך טוב לה בתקרה, למעשה די טחוב כאן ומסריח.
|
אז את ממשיכה אבל הוא לא מגיע, וזה כבר לא חשוב לך מי, רק
מישהו שיגיד לך כמה שאת יפה, שיסתכל אליך ואת תדעי שבשבילו אין
אחרת כי את מדהימה.
|
יושבים על הבר - טריטוריה שלו.
מצד ימין עומדים בשורה בקבוקי הבירה הריקים וכוסות הוויסקי -
טריטוריה שלי.
אני שיכורה והוא פיכח - טריטוריה שלו.
|
הייתי קוטפת לך כוכב מהשמים,
אם הייתי יכולה.
הייתי מביאה לך את הירח.
|
בשניה אחת ניתקת עצמך ממני
ולא אשוב עוד לחוש את חומך
יותר לא ארגיש נשימתך
|
פתחתי את לבי ונשמתי אותך
נשמתך כמו חדרה לתוכי
ודמך התערבב בשלי
|
תמונה אחת תמונה,
מציגה את שקופיות חייך
בפני קהל של אדם אחד
|
זיעה מתוקה של ציפיה
לנחש שנראה כמו מלאך
למתים שקמים לתחייה.
|
שתיקה כואבת, צעקה מבפנים
דמעה זולגת על לחי ימין,
ויד מלטפת את כל הגוף.
|
ואין עוד הרבה דמעות
שינשרו על הנייר הלבן
תהיה איתי, כאן.
|
לנשום. לנשוף ושוב פעם לקחת אוויר.
תנועה חוזרת שכזו, צריך להתרגל אליה.
האוויר כאן טיפה קשה...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הטעות שלכם היתה
בזה שהרגתם אותם
בעצמכם. אם
הייתם אומרים
להם למצוץ לכם,
מעצמם הם היו
מתאבדים.
החבר של שלי
מסביר לאדולף
איפה הם טעו. |
|
