|
ישבתי והסתכלתי עליה שעתיים וחצי, חלק מהזמן היא צעקה לאלוהים
באנגלית, ולפעמים היא הייתה מתקפלת בפינה ומלמלת לעצמה שהיא
רואה את אלוהים.
|
מה אתה?
אתה אהבה
אבל לא אהבה רומנטית.
|
היא לחצה בהתלהבות על הלינק 'אני רוצה משתמש!' ופעלה לפי
ההוראות. והרי לה, דפיוצר אישי בבמה חדשה. היא העלתה כמה
יצירות, והלכה לישון, מחכה לאישור המערכת.
|
כששואלים ילדה קטנה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה, כמעט
תמיד התשובה זה 'שחקנית' 'זמרת' 'רקדנית' אפילו 'מורה', אבל
איזה ילדה תענה לכם 'אנטימולוגית'? איזה ילדה בכלל יודעת מה
זה אנטימולוגית?
|
הרוח הרעידה את הענפים של עץ האורן הזקן מעליי. מתחיל להיות
קר. לא הבנתי מה לוקח לה כל כך הרבה זמן. איפה היא? בבית חיכה
לי שוקו חם עם הרבה קצפת ואני יושב על הגדר, עדיין לבוש בגופיה
ומכנסים קצרות מהאימון כדורסל, יושב ומחכה לה.
|
כן, ויהיה שמש, זה בדיוק העניין, מי שרוצה מוזמן להשאר בעיירה,
אבל זה אומר שהוא לא בא איתנו לצוק." הוא הסתובב ונכנס למנהרה
הבאה. היא הייתה מוארת יותר מהקודמות.
תוך כדי הליכה פתאום שמתי לב שקירות המנהרה הפכו לבתים גדולים,
ובעצם אנחנו לא הולכים במנהרה אלא ב
|
יד חזקה תפסה בה פתאום ומשכה אותה אחורה. "מה את עושה?!" זעק
סבסטיאן, פניו המפוחדות רוטטות ועיניו אדומות מטירוף או מבכי.
|
לא מת על בלונדיניות. תמיד נדמה לי שהן מנסות להתאים את עצמן
לתדמית שיצרו מסביבן, אפילו אם הן לא כאלה. "אתה רוצה לשתות
משהו?" היא שואלת בקול מתקתק. מתקתק מידיי אפילו, הייתי אומר.
|
הם גרים בערים קטנות ליד זקיק השערה. כבר הוצאתי חמישה אז אני
יודע שהם שם.
|
טאמרוס שלי. כן, אני אומרת טאמרוס שלי, שלי. אני לא צבועה
איתך.
|
כל הזמן יש לי תחושה של דה-ז'ה-וו בסיפור הזה, לא שזה קרה לי
פעם, כנראה יותר מידיי טלנובלות ישראליות. נו, אתם מכירים את
הסיפור הזה, הבחורה הטובה שמתאהבת בגבר הנשוי והוא מבטיח לה
שיעזוב את אשתו בשבילה
|
"קח", היא אומרת ומושיטה לו את החלב. "מה זה?!" צעק עליה
"ביקשתי מים! מה זה הדבר הזה?!" "זה חלב..." היא לחשה, היא
הייתה לחוצה ועצבנית, לא היה לה כוח למצביאים רגזנים ולחוצים,
למה הוא כועס עליה?! בסך הכול היא עושה לו טובה, אולי.
|
"למה אין לו קולר?!" שאלה נתי, היא הייתה עצבנית. והייתה לה את
כל הזכות להיות עצבנית. גם אתם הייתם עצבניים אם איזה דוברמן
היה מנסה לאכול לכם את הכלב. ועוד דוברמן בלי קולר!
|
אז בכל מקרה, הם דיברו על אתמול בעיר, ואז הם השתתקו. קלטתי את
השם שלו, בגלל זה הם השתתקו?
|
ליבנה התיישב במיטה כמה דקות ואז קם, שם עליו שומרית ויצא
לסלון של הקומונה. נוגה עמדה במטבח והתעסקה עם הקומקום החשמלי.
"בוקר טוב," היא אמרה "רוצה קפה?"
"מה?" התנער ליבנה כאילו מחלום בהקיץ, "אה, כן כן... למה
לא..."
|
ריבים עם ברוריה, זה לא כמו כל ריב רגיל. לברוריה יש טכניקות
ריבים מעבר ליכולת הקליטה שלכם.
|
"שלום לך, מי-פאנג." אמר הדרקון בקול רך ומרגיע. היא הביטה
אליו ולא יכלה לענות. "אני יודע לאן את הולכת מי-פאנג. והרי
שנינו יודעים שאין לצבאך הקטן סיכוי נגד עשרת-אלפים החיילים של
לו-ציו."
|
היא פתחה את העיניים והוא עמד שם מביט בה בעיניים החומות שלו,
הם הביעו רק עצב וצער.
|
- נו, תן כבר!
- אבל למה אתה צריך את זה??
- רק להריח! תן את זה!
|
In times of stress
The law is put to rest
And the chaos roams the streets
|
I cry
While I rest my head
On your shoulder
And I wish I was back again
Yours
|
I turn my head
Only for an instance but then it's gone
Time moves on
Leaves me here to wonder if it all went wrong
|
You find excuses to run away
You leave me stand alone
I turn around to talk to you
But you are already gone.
|
היית תינוקת
אף, עיניים, שפתיים ולב -
מקולקל.
|
לך
זה בא טבעי
בלי לחשוב
בלי לתכנן
פשוט יוצא
ככה זה
|
הכי כואב לדעת
שאת מה שבפנים
לעולם לא תדעי
|
מילות פרידה
כלהב החרב ישסעוני
תפסו בי ידיים! חבקוני!
|
משתוקקת
לשמוע שוב את המילים
יוצאות מפיך
|
אי אפשר לדעת מתי הם יגיעו
ולשנייה הכל מואר באור אחר
ואז הכל חוזר
כמו שהיה מקודם
|
כך פורשות שתיהן כנפיים,
וטסות אל השמיים,
|
יושבת כאן חצי ישנה
זה מה שיוצא כשאני קצת חולה
|
שלג צח
על גגות של רעפים
עוד חורף בירושלים
|
גלים של שנאה מתנפצים אל המזח
והים האדום סוער
כל מה שהיה הנה כבר בורח
אף צד לא מוכן לוותר
|
נגמרו לי המילים
אין יותר על מה לכתוב
החיים כל כך רעים
ויצא לי כל החשק
|
סליחה שפגעתי, שהכאבתי
סליחה שהסכמתי, שהשליתי
|
מראה שניצבת וגבה אל הקיר
לא תשקף את עצמיותך שתותיר
שום ספק
|
כשקרן אור מפלחת
את החושך. יד נשלחת
מתמתחת ונוגעת
בקצות האצבעות.
|
תפסיק לגרום לי להשוות
כל אחד אליך
תפסיק לעשות לי קפיצה בלב
כשאתה מגיע
|
כולכם תבכו, כולכם תצטערו.
באמת תבכו?
|
אני שונאת אותו,
את מה שגדל בתוכי.
הלוואי והיה מת! הלוואי ויעזוב אותי בשקט...
|
אני בדרך כלל לא כותבת על דברים שמחים. אולי כי זה לא מספיק
מזעזע ומרשים כמו דברים עצובים ופוגעים.... אבל אתה פשוט
מושלם, ואני חייבת להוציא את כל מה שאני מרגישה אלייך. והפעם
זה טוב.
|
לכל התוהים שבינכם, רק רציתי להסביר משהו. יותר נכון להבהיר
משהו.
שם בדוי הוא כמו חיים כפולים. בבמה חדשה אני דיאנה גרינברג,
בעולם המציאותי אני מישהו אחר.
השם שבחרתי לי, יש לו משמעות, יש בו קאץ' מוסתר שרק מי שבאמת
מכיר אותי יכול להבין.
|
לא כל כך קלטתי מה העניין, אולי אפילו סתם לא רציתי לקלוט, או
שזה פשוט לא נראה לי הגיוני, בכל מקרה, זה לא כל כך הפריע לי.
הייתי עסוקה מידיי בעניינים שלי.
|
שיער אומר כל כך הרבה על אנשים. על האופי שלהם. על המחשבות
שלהם. על האישיות שלהם. מי שמבין בזה יכול לנתח אנשים לפי צבע
השיער שלהם, התסרוקת והאורך.
|
חיפושית קטנה בעלת שריון כחול שנצנץ באור השמש התרוצצה במהירות
בין העשבים. טאח! צנצנת זכוכית הופיעה פתאום ולכדה בתוכה את
החיפושית המבוהלת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא
שובניסיט-
זה אתן
מטומטמות! |
|
