[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הכל שליו שם, מספרת אחותה, אין כל כך מה לספר, כולם עסוקים
בשלהם, סינה קיבלה במתנה חתול חדש, אבא נהנה מהפנסיה המוקדמת,
מתכנן חופשה של שמש בפורטוגל, אימא לוקחת עוד קורס בישול, הלן
מתרכזת בלימודים. הציונים טובים בינתיים.

אהבה
השעה שמונה וחצי בבוקר. בזבזתי שעה. דן כבר קם בודאי, הבחין
שאני לא במיטה, הוא בטח תוהה למה לא חזרתי עדיין.

בגיל חמש עשרה הייתי בוהה אל החלל ומבקשת שישאב אותי פנימה.
רואה סירות מפרש גדולות ועליהם מלחים אמריקאים מנופפים לי
לשלום. ראיתי בגדים תחתונים עם ציורי לבבות ושירי אהבה שגרמו
לי לצביטה בלב. ראיתי בנים שרוצים בי, ראיתי בנות שרוצות אותם
יותר.

יאיר בן עשרים ותשע.
הוא מושיט לי מיד את הדובונת, יודע מה עומד לקרות. אנחנו נהפוך
אותם לחלק מההצגה הזו. נדבר דיבור מתוק של ילדים, תמיד יאיר
יהיה הגיבור, ייקח את הדובון ויעשה ממנו אביר, או מלך, או שליט
מוערץ.

זוגיות
אמא שלי תמיד אמרה שזה לא בריא להשאיר הכל בבטן, אבא שלי שתק
30 שנה ותראו אותם עכשיו, בקושי מדברים, הכל פעולות - תקנה,
תעשה, תבשלי, תכבסי, תלכי לפה, תעשי ככה וככה. וזהו, בזה נגמר
הדיאלוג שלהם.

אוטוביוגרפיה
השראה זה סרט קולנוע- עם עלילה מרתקת- עם התחלה נכונה, אמצע
סוחף וסוף מפתיע. השראה הם פנים מול המראה, תספורת חדשה שהופכת
את הפנים שלך למשהו טרי, לא מוכר, מחודש.

נטע מכרסמת את הקרקר האחרון בחבילה. על השמיים מצוירים שני
קווים של ציפורים. מחוברים בקצה אחד. היא מסתכלת בחלון ורואה
את הים והנמל. הספינות של צי הסוחר כבר יצאו אל הים עם
מכולותיהן.

בתעתועיה, רואה עצמה בין שיחי ורדים, מורחת על עצמה את עלעלי
השושנים, ורודים, אדומים, צהובים, לבנים, חוזרת לניחוחות שלה.
החלומות הטובים, עליהם היא מתרפקת. פנטזיות שקיוותה להגשים עם
גילי, ונכשלה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מצב
תגיד לי על כוס יין אדום
תגיד שזה סתם
שהכל רק בראש שלי
התלבטות.
מחפשת למתוח את קצה הנוסטלגיה
לפרק אותה לגורמים
איתך, או בלעדיך.
אנחנו נספגים

הרהור
אולי מחר
ישבן חזה וגרביים
יהיו קטנים מחוטבים
יהיו מסודרים במקומם
לא ינועו לכאן ולשם
אולי מחרתיים

געגוע
לפני שקם לו יום, גרמת לי להיזכר
ככה במשלוח מכתב
במקומות בהם הייתי.

כמיהה
ושנינו יודעים שמפגש תחת פנס שבור
מסמל משהו עתיק ונסתר
כמו תיבת פנדורה בלי נחשים
רק סוכריות וצעיפים צבעוניים
הרבה ממנו, הרבה ממני.
שם.

הרהור
בין הים וההרים אני גולשת על ציר הזמן
מחכה לאור כחול שיכנס לי בעיניים
יסנוור אותי, יהפוך לרוח בצורת גוף
יעטוף את ידיי וייקח אותי

הרהור
בסיפורים על עצמי, יש לי אומץ.
עד עכשיו פחדתי.
הפחד כמו מעצור דלת.
טיק-טק טיק-טק, לא נכנסתי פנימה.
נעלתי.

מקום
מעל נהר שקט, זוכרת,
לא סירה, אלא גשר,
גשר עץ כושל.
האם הייתה זו דבלין שחירבה את נפשי,
עשתה אותי חיית לילה, דוכסית מתחנחנת?

אתה ואני, מסתכלים עמוק אל המסך,
אל יופייה של הנערה
אתה אומר שהיא מתבשלת לאט,
פעם הייתה בה תמימות.

אני נעימה
כך מסתלסלים תיאורים בגודל בניינים
בין שפתיך, נאמרים בעת קרצוף רצפות

נוסטלגיה
בחייך את לי דרך
יפה עדינה ענוגה
גדולה ועצומה
כמו סכין קצבים
בחריטתה על הבשר
את מבהיקה.

געגוע
זה השלג הזה שמקיף אותה,
מחדד את הטונים, מסלסל,
רק שירתה מפרקת לגורמים,
את כל אותם הרגעים,
בהם הדם מתקרש בפנים.
מסרב לחמם.

הזכרת לי איך היינו פעם.
על כוס קפה.
הזכרת לי ניחוחות ילדות.
כאילו משום מקום פיזרת אותם באוויר

יחסים
בייאושה קראה לו בוקר
לא כאן בצהוב הזה
בין הבתים האפורים חמדה אותו
זייפה קלרינט וטרומבון בדרך אליו.

מצב
קראתי בך אתמול בערב
לאט אבל בעיון
תקתקתי שמך על מקלדת ישנה
רציתי להיכנס לך לסיבים
לטעום את האפייה שלך.

הרהור
אולי
אולי המילים הבוקעות
בשעות לא שעות.

וכל מה שאני אומרת לך, זו פרובוקציה של הדמיון.
הרי גם אהבה היא בדרך כלל מוגזמת.

קיבלתי ממך
את הסמלים
את הצבעים
את הצעקות
בפנים, רק בפנים
תמיד אני שותקת אתך

עצב
אולי נותר לי רק לשבת כאן לתהות
ותהיות גורמות לדמיונות לצוץ על הקרקע
להסוות מצב מובן, לחפור במקומות לא לי
ונאמר לי שיש צורך בזמן

מתישהו נכנסת לתוך מיטה
זזה בעצמי. בלי סיבות.
תנמקי עכשיו. נראה אותך.
תסבירי לעומק.
תכתבי בלי אותיות.

שליפת הטבעת עוד כאובה לי,
האכזבה שבהתנצלותך.
ביקשת בחזרה את הרגשות. אני נתתי.
ללא סליחה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אתה רואה מולך תמונה של כוכבת קולנוע משנות הארבעים, שיער רך
מסודר מתולתל בקצוות וחלק למעלה. אתה רואה אותה- אותי- אותה
יוצאת מהמכונית השחורה, מדלגת בקלילות בשמלת ערב לבנה, אתה
שומע קריאות הערצה, מחיאות כף.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה
אמסטרדם

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה
אגם לומונד
סקוטלנד
1997




חזרה לעמוד היוצר הראשי
לא שאני לא יכול

להפסיק לשלוח
סלוגנים,
אני פשוט לא
יודע איך לצאת
מפה.


עכבר במבוך.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/NoaRobin
יוצר מס' 18834. בבמה מאז 26/1/03 11:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנועה רובין
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה