|
היו שם עוד המון אנשים מלבדי, חלקם לבשו מעילים שחורים
|
בתוך אמבט של דם הוא שוכב, מכוסה כולו.
לפעמים מרים את ראשו בשביל לנשום, מביט לרגע בחדר החשוך
שקירותיו מתקלפים ודלתו נעולה, אך מיד מחזירו אל מתחת לדם.
|
באותו רגע נזכר בלילות שהיה הולך לישון רעב. הוא נזכר בימים
שלמים שלא היה אוכל. הוא נזכר בשאר ילדי הרחוב, הוא זכר את
המסוממים השיכורים, הכנופיות. הוא נזכר ברחובות.
|
ואת מתפרעת, זזה כי כואב,
מחפשת מפלט, ומכאיבה לעצמך יותר,
נושכת, נושפת, צועקת, גונחת
ומעכשיו את רק מתפרעת.
|
עולם של מילים וצללים וכוונות נסתרות
עולם שלם של סיפורים מבלי דעת
|
תמיד רציתי להיות "חייל גיבור".
מעין דפיקות שקיבלתי בטירונות שאז טחנו לי לתוך השכל "אתם
חיילים, אתם חייבים להגיב".
דמיינתי ברכבת בין נמנום לשינה, איך פתאום יש פיגוע, אור
ופיצוץ, ובלי להתבלבל אני מתחיל לטפל בפצועים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כאשר המסך
מכובה, האם שומר
המסך פועל?
קאנט מתקיל את
אריסטו בסוגיית
הי-טק. |
|
