|
היית ישר מביט בפרצוף העצוב שלי ומבטיח שעוד מעט העננים יצאו
ויכסו את השמש והחושך ישוב לשלוט בארץ, בי. אני האמנתי לך כי
ידעתי שאתה צודק, ידעתי שבמהרה החושך יגיע והחיוך יחזור לפני.
|
כל היום היא מסתובבת עם הפרצוף המבחיל הזה על פניה...
|
זווית עינה הלחה נצצה באור השמש המסנוור של אותו בוקר קיצי.
ישבנו על רצפת המרפסת של דירתה והסתכלנו לשמש ישר בטבור. מבטנו
המשיך ונסחף לאורך חוט הכסף הארוך שחיבר בינה לבין השמש. החוט
הזה לא היה דבר חדש, מעולם לא עשיתי מזה עניין גדול.
|
איך זה שכל המתבגרים האחרים שמחים כל כך ורק אני לא? אוף, אני
כל כך מגניב ומעניין כי, תראי, ככה זה כשעצובים. יא! קוקי, יש
לי רעיון כל כך מקורי, אולי אני אקח סכין חד פעמי ואחתוך לי
פרקי הידיים? וואי, זה יגרום לכולם לאהוב אותי.
|
הוא תמיד אמר שהוא לא מסוגל לאהוב מישהי שלקחה את הגלולה
האדומה, מישהי שחיה בעולם כל כך שונה משלו, ככה הוא חשב, ככה
הוא הרגיש..." נגמר לי הקול, ומה שהיה נראה לפני כן כתחילת
סיפור אהבה טיפוסי נגמר במין שתיקה כואבת.
|
צחוק רם נשמע במרומים, צחוק חזק, מהדהד ועגול כזה. צחוק שגרם
לכל העולם לרעוד מן רעידת אדמה עולמית. הצחוק הזה גרם להמון
דברים טובים, באמת. טוב, לא רק דברים טובים, יש גם את היצורים
האומללים האלה שתמיד חייבים להפריע, נו, אלה שרק אלוהים יש להם
בראש...
|
יום חדש נפרס למול עיני מבעד לסורגי הצוהר הקטן והיחיד בכל
החדר. כבר חמש שנים אני כאן, הייתי בן 15 כשהמשרתת מצאה אותי
מחוסר הכרה בתוך שלולית דם, זאת בעצם הסיבה שההורים שלי החליטו
לשלוח אותי לכאן. רק בגלל שחתכתי לעצמי חלק מהאף
|
דווקא כשתתחיל לתת לה תשומת לב
תתקרב אליה, תלטף אותה.
דווקא אז היא תאכל אותך
תשתלט עליך
|
I hate you for thinking you know
I hate you for thinking you
Understand when you don't
|
That's when she gave me that look, oh how I hated that look!
I knew what she was going to do next, and I couldn't let
that happen again. I couldn't let her throw me in to that
awful closet again.
|
איך היא מתפקדת? אתם בטח שואלים את עצמכם, לא, אני לא בטח אחת
מאלה שכאילו קוראות את המחשבות של הקוראים שלהן, זה פשוט יראה
אולי קצת מוזר אם אני ידבר לעצמי לאורך כל הכתיבה,
|
תבכי. זה טוב לבכות. נו כבר... אנשים מתים, שונאים, אוהבים,
מאשימים, מתייסרים, מתפרקים סביבך. תבכי. למה את לא בוכה? את
צריכה שאני יהרוג לך עוד מישהו כדי שתתחילי לנזול?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הסלוגנום
האנושי!
ד"ר מישה רוזנר,
בעוד איבחון
מצער. |
|
