|
היא כבר מתה עבר בראש לחזי התוכי כשראה אותה
|
האקסטזה, ההנאה הכל מהמסיבה בדרך לחרתיכון....
|
יומלדת?! כן אני חוגג יומלדת ואתה בא... כתגובה הוא אמר לי
שאני כנראה הוזה ושהסיכויים נמוכים ככה זה כשאתה בריב תמידי עם
ההורים ולרוב ידם על העליונה, ביאקה הוא אומר כמחווה של עצבות.
|
באמצע הרחוב, הוא יראה אותו משתעל, בערך בגיל שלו, יורק דם
ומקיא, וכשהוא שיאל אם הכל בסדר יענו לו שזו כנראה הרעלת
ניקוטין, חה, כנראה שהוא הוציא יותר מדי החוצה.
|
היא הולכת חושבת על החיים
על הגורל שהפגיש אותה עם עתידה
ולא יכלה לעצור כדי לחשוב אז פשוט לא הסתתרה היא פשוט ברחה
|
ההמשך אינו ידוע,
אך הסוף נראה כה ברור.
|
We believe,
there's a chance to believe,
a point in the future -
to aspire with a true desire.
|
You felt so broken,
You felt asphyxiated.
|
You've been hooked,
Fallen to the hoax,
|
As every time I look at her skin,
Her as corpse colored skin,.
Im dared to engage in contact.
|
No matter where i look, i see none...
Nothing here Or there...
|
When I'm looking around with no remorse,
everything just withers and falls.
|
Winter, winter don't shed a tear,
I've just gone to begin a new incarnation.
To adapt myself to new occupation,
I'm longing for a new tendency,
|
You'll laugh and say I'm held and can't be,
I'll cut my leash and run to you.
You'll decide to kiss me for moments, and tell to forget,
I'll just keep it forever in my shattered heart.
|
אהבה, אינה עוד מילה,
היא מתארת רגש נורא.
מרגש של נטל
|
כל לילי וכל יום,
אקחתך לכל מקום.
נישאת בי,
בליבי, את אהבתי הלא נודעת,
אותה תחושה אשר לשכחה נודעת.
|
את מדברת,
על כך שהכל כה מושלם,
יש עם מי להתרבות ועם מי להתדיין ארוכות,
ושום דבר לא חסר כבר,
רק העבודה מתישה.
|
מה את מנסה לומר,
מה הפירוש של מבטך,
איך אני אבין את הטמון בחובך,
כשאין לי מילון לליבך
|
עוד משהו פשוט,
בלי יותר מדי שמץ התקדמות,
לזרום אל משהו אקספרימנטלי,
בחורה מימים עברו,
|
אולי אילוזיה אולי חלום או שזאת המציאות.
אולי אני רוצה למות או שזה נקרא לחיות.
אולי אני לא עצמי, בעצם מישהו אחר.
|
את עפה,
מרחפת באוויר,
מרגישה מיליון עיניים מחוררות אותך.
|
אני רוצה למות בזרועתייך.
אני רוצה לשכב שם לידך,
להסתכל ביופייך השטני שישן.
אני רוצה לדמם שם לידך, ולחשוב עלייך!
|
כי בבועותי אני אוכל לעמוד בגאווה קדימה,
ולהראות את תוכני.
|
הרגשות כה פשוטים כנכות העיוורון,
והגוף כה קשה,
אך האם תתקלי בתשובה המיוחלת,
לא תידעי, תשארי תמידית באותו סימן שאלה כחייך.
|
עינייך צופות אל הטרף הבא,
מסקרנת, מענגת במבט שחיתות.
|
מאות הולכים בגבם לאמיתה,
חורטים מילה טועה...
בזבוז יום, שעה,
תהיה לא במקומה
|
חי בביבים ואשפתות,
כתם שחור שהאנושות מתביישת לראות.
|
ברגע שלפני הנפילה אל תהומות הישימון.
עמדני על צוק גיא צלמוות,
אביט אל-על, בתקווה לראותך,
לחוש שוב.
|
חיפשתי את עצמי-את נשמתי....
|
רגש לא מובן או כאב ממה שנשבר ולא היה,
מחשבה הרת גורל ויום חסר מזל.
|
מתפצל, מסתעף להרבה כיוונים,
אני כבר לא אחד אלא רבים,
נחלק ולא שלם ולא מורכב כבר,
מאותם אנשים.
|
שוב חזרתי מהצבא,
מוריד שביזות, מוריד מדים,
אין כוח ולצעוק עד מתי בא כבר,
יש עוד שנה שנתיים למנאייק,
ולי כבר לרוץ ערום כל יום.
|
את מביאה אותי למזוכיזם,
במבט עיניך המלחשש ומהפנט
וכל מגעך כחומצה מאכלת.
חודרת עמוק ועמוק יותר לתוכי.
|
במנוסה אני נמצא
מחפש עוד תשובה פשוט
|
כבשנו אדמה וארץ,
והפכנו בדרכנו אבנים מספור
|
ידיה זרוקות מחזיקות עוד סיגריה קלה,
פניך מבקשות שאיפה,
וריחה מתווסף כממתיק.
|
ובשבילך כל השוני,
זה רק הגוף שלא נפרע
|
אהבתי אליה שוב מתפזרת,
מומסת במיצי מילותיה,
ומגע עורה אותי שוב בולע,
וידי משתוקקות לעבור בין צוקי גופה.
|
תני לי להסגר ולהיפתח, להינעל,
ולמצוא את דרכי בשחייה אלייך.
|
אני מקבל את עצמי רק כעצמי, יחידני בפני עצמי,
חורט על דגלי את הסימן המוסכם שלי,
אני הזמן אותו אתם בודקים כל הזמן.
|
מדוכא, ממוסגר,
בלי סיבה.
עוד תחושת ייאוש כשעוד הכל לפני,
המציאות לא עגומה,
אך התחושה הינה.
|
למה הייתי צריך לאבד את הילדה ההיא שכל כך הייתה לי חשובה?
|
נקודות שחורות חותמות שורה,
שורה של מילים,
מילים אשר מורכבות מאותיות,
אשר מורכבות מנקודות דיו זעירות שחורות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ירקות מאודים זה
ממש מגעיל.
האשה הקטנה לא
אוהבת להיות
בדיאטה. |
|
