|
איש הקלסרים הלך בין הסמטאות האפלות.
הוא חזר, כמו בכל יום, מחנות הקלסרים האופנתית שלו בניגריה
הרחוקה.
|
היה איש. סתם ככה איש. ולאיש קראו אביגדור. הוא לא רצה שיקראו
לו ככה, תמיד הור רצה שיקראו לו פליקס. פליקס טרומפל - מלך
הדיסקו.
|
...כל בני המשפחה מתאספים בסלון ביתם (או אם הם הומלסים נשכבים
בתוך מיכל האשפה), לובשים אפודים או מעילים, ופוצחים בריקוד
סוער וקופצני...
|
יום אחד כאשר צפיתי בפוקס קידס בתוכנית "טלפנולי" כהרגלי, עלה
במוחי הרעיון הגאוני להתקשר לתוכנית, וענה לי מענה קולי:
|
"מעולם לא חשבתי שאני אוכל לבלוע חצץ ובאותה הזדמנות להחזיק
מעדר", אמרתי לידידי מעולם. הוא תיקן אות משפטי ואמר "מעולם,
לא חשבתי שאני אוכל: לבלוע חצץ ולהחזיק מעדר". אמרתי לו תודה
וקפצתי מהחלון
|
פעם היה לי מיץ ירוק.
מיץ ירוק. ויפה.
|
3 נפצעו קשה ואחד קל. אחד פצוע בינוני אבל תקצוץ לי דק דק,
ותארוז לי בשקית, תודה.
|
משפחתו של קלימורו הקטן, שהרבה לאכול מרמלדה בתופסת כריך, כן,
עוד פעם אנו אומרים כריך...
|
כשראובן נולד, הוא היה תינוק עגלגל. כל חיו הוא היה גדול
ממדים, יחסית לשאר החברה.
הוא כבר התרגל לעובדה שהוא גדול, או שמן, כפי שכינו אותו
הילדים וחלק מהמבוגרים.
|
"שייו, איזה כיף לך" אמר הרלוד שותפו לתא בעגמומיות פשוטית
שכזו...
|
לנצח TC, אזכור אותך תמיד
ונפגש בסוף, אתה יודע...
|
2. לברצין קם בבוקר עם קרואסון על הראש אך זיצי ה"משוגע" עצר
בעדו ושלח אותו באריזת חיסכון לבנגקוק (שזה לא פה).
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"...ואז ניסיתי
להתאבד, אבל
מישהו זר עצר
בעדי. תודה, מי
שלא תהיה."
(לורד וולדמורט
מצטט מתוך הספר
"המדריך המיוחד
לנסיכה שמנסה
להעמיד פנים
שהיא חולת נפש
בתקופת ימי
הביניים החשוכים
בה הורייה
המלכים מכריחים
אותה להתחתן עם
נסיך דביל והיא
רוצה שהוא לא
יחשוק בה למרות
שהיא בלונדדינית
כוסית מהאגדות
והסרטים של
דיסני") |
|
