צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

ועכשיו אני הכי נקייה, ומולי ניצבת המערכת הקטנה והיקרה שלי.
התגעגעתי אלייך! הדיסקים פזורים סביב בסדר המיוחד שלי, אני
נוגעת בהם וחשה כמה הם חמים. עטיפות הפלסטיק, חוברות הנייר,
הדיסקים עצמם - הכל חם, ספג את האקלים של שבועיים בלעדי, מן
החלון, מהחדר הנעול.

את תתפלצי אם את תשמעי את זה. אני אומרת לך, את תתפצלי
את תתפצלי לחתיכות קטנות, פיו.

מתנה מעשירה את הגוף ברוגע בראשיתי
תחת עץ אקליפטוס

ולצאת אל האור בלי לדמוע,
ומבלי לפתוח את עיני העששות.

נפילות והצלחות הן רק
חלק מהדלק להמשיך
לירוק על אנשים למטה, מהמרפסת.

תחושה שווה תחושה. אני מבקשת, לא להתנער. לשאוף, לשאוף גבוה.

אתה זה אתה,
אני זו אני,

אבל בלי חוקים.

כמה זמן נשאר לי מלמחוק אותך מהחלון

שעות של בוקר,
הן שעות שבהן אני מתאמצת לשכוח
את מה שעולל לי היום.

עומק הצבע נשלף ברכות
תחת רגליה. רגליה. רגליה
של לבנת הצוואר

והשמיים פני מפלצת
זורמים זורמים שקטים,
ולא מחביאים כלום

וגם אם זה לא בדיוק,
אז מה זה משנה בעצם
את ואני התגברנו מזמן על כל מכשולי הדרך,

בשיפולי אם הדרך, ובכסות אורות ירח,
שם אשב על אבן
ומאלומת צווארי יואר היום.

זוג עניים שתקו, צחקו והודיעו
בשפה זרה את הבטן שלך
לא בהיתי מיד.

הרצוי אינו חולף ביעף
כי אם מתייסר על עמדתו הקבועה
ותענית איננה נקודת הכח הגורפת
את לבבות המאמינים בחשאי.

יש לפעמים, כאלו שבאים
ואומרים שלום, בהנדת המחושים.
אותי הם דווקא לא מפחידים
כי לא אחת כמו כל הילדים.

לא פשוט
לגלות מקומות, ולצפות בהם, וללמוד אותם והכל מחדש
וגם הפסקתי מעט לחפש.
אני בוחנת, בודקת, שוקטת
מתכסה בקמטי הרהורים לבנים

אימרות מכנסיים הורמו, ואחרי הולכת השולל, נעלמו
בצעדי לכה עמוקים בבטון.

בנתיים אל תכהה את חושי
אל תסמוך על צדק שלא ייעשה

אפשר היה להתחבר למשהו קצת יותר גבוה,
ולמעלה הייתי מרחפת.
כל חלקי הפנים הופנמו והלאה, הלאה הלאה

זה לא שפתאום נהייה לי שקט פה,
זה פשוט, שפתאום,
זה חזר חזרה לשקט

לא, החזות אינה מגלה את טפחיה.
במקום כך היא מכסה את שדיה.

מי שנתן לך שם, שיקר לך.
הוא המציא אותו רק בכדי שיוכל להתפנות לעיסוקיו האחרים,

נפגשנו לאחרונה באקראי. יצאתי מסרט בסינמטק עם ידיד, והוא
בדיוק נכנס. זיהיתי אותו, עברה בי מחשבה של סגירות, אבל בחצאי
המאיות שנותרו לי, החלטתי להתמודד מול ההכחשה ואמרתי שלום.