|
חשבתי שהיה לי הכל, ובעצם לא היה לי דבר
והכל חוזר אליי עכשיו, מכה בי שנית.
|
תום עידן האהבה
אשרי הלהבות שהציתו לבי
שייכת?
|
דמעותיי זועקות לאל,
נושאות תפילתי
ובתוכי מתנגנת המנגינה שאתה אוהב.
|
כוכב השחר בוהק בחשכה
עוטף בכל יום אנשים חדשים
נושא אותם על גבי עננים
לעבר קצה העולם.
|
טרם נרקמה המחשבה
שתרפא את נסתרות הנפש.
|
להבות מציתות את כל כתביי,
ואין עוד משמעות למילים
|
שגעונות פנימיים שמרצדים בתוכי
ומילותיי הן שקעו כבר מזמן
כדממת מנגינתך.
|
דברים השתנו ועדיין משתנים,
רוצה להיסחף אל הים,
להקשיב לרחש הגלים, לרסיסי האהבה שהתנפצה.
|
כנפי כבר פצועה
מרסיסי המנגינה שהבטחותייך
הטיחו בי בכל פעם מחדש.
|
פחדתי,
פחדים שהיו חזקים ממני.
והאומץ שלא היה לי, גם לא קיים בי עכשיו.
|
ואם ישקוט הרוח
יחדל לקלף את העלים האחרונים
כזכרונותיי האובדים להם עם הזמן.
|
צוברת בתוכי רבדים רבגוניים
ואין דייג שילכוד אותי או אותן
או את הדואליזם בעולם הזה.
|
ואם רק אוכל להחזיר לחיים שדה גדום
או לפחות את מה שהייתי
ספק אם אבשיל
גם לאחר תום תקופת הבוסר.
|
שליתי סודותיך
הטמונים במעיינך המתוק
|
כל מה שהיה ביננו נמוג
ונמס כחלקיקים בדיפוזיה של הזמן.
|
מרחפת לי על פסגת העולם, שם הוא מתחיל או נגמר,
הכל תלוי בך, המתבונן ביצירה שהיא בעצמה חלומו של האחר.
|
אין כוכבים בשמיים
שיאירו לי ולך
את היום של מחר.
|
קוטפת לי כוכב לבן מנצנץ מרהיב ביופיו
עוצמת עיניי ושפתי לוחשות לו משאלה בליבי.
|
מילים סערו בנפשם של רבים,
צלילים שנגעו בכל אוזן.
|
והטיפות זורמות בניגוד
לפעימות לבי
שוברות את הדממה הרוצחת.
|
רק קוצי הורדים שנבלו עוד דוקרים
את לבי המת.
|
אם היינו יכולים לתכנן אנשים להיות כפי שאנו רוצים שהם יהיו,
העולם היה קצת פחות מעניין אבל קצת יותר טוב... אולי?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא, סליחה,
טעות במספר...
יונתן הקטלן
מתנער מאחריות
ורודה. |
|
