|
מאז שאתה ילד קטן, אנשים סביבך מטפטפים לך בגלולות תמציתיות
מילים כמו: הגשמה, קידום ופוטנציאל... אבל כשמגיע הרגע, הם לא
תמיד נותנים לך לקשר בעצמך את המושגים הללו ליכולות שיש בך
ושאתה מאמין בהן. לפעמים אני מרגישה, שלהיות אמן זו סוג של
יציאה מהארון.
|
אבל אני כבר לא ילדה קטנה
אני לא מסתתרת,
אני לא אותו שבריר סוכר
נמס מול אש בוערת.
|
Torture me with metal-kisses,
Give my veins the space to strive
For your love I'll give my kingdom
You make me feel alive.
|
Crying over the loss of a sister
Crying as she's swept by the tide,
Crying over the loss of a sister
I'm crying my heart out tonight.
|
All that was real- no longer clearer
Than what my past once used to be
Imprisoned to believe that sorrow
Will always have an impact on me.
|
Undressing me un-embarrassingly
With every piece of pride,
If dressing up meant being honest
I'd never have to hide.
|
ואיך טיול זו כלל לא אופציה
בלי אחות שמשגיחה,
בטור ארוך שנע קדימה
מי נראה יותר מופרע?
ואיך בחוץ זו כלל לא אופציה
כשכולם על הפנים,
העולם נופל אחורה
רק אנחנו מבינים.
|
אל תיתן לי לכאוב ולרעוד יותר,
למה בא לי לבכות כשאתה מדבר?
איך הייתי ילדה כה תמימה וטובה
תעשה כרצונך אני לא אספר.
|
ילדה קטנה בת 7 בסך הכל
ועוד שניה תראי הכל כל כך כל כך גדול
את לא יודעת מה מצפה לך שם מתחת לסדינים
ועוד דקה, אולי גם שתיים נהיה כל כך מאושרים
או לפחות אני....
|
שבורה עמוק בתוך החושך
אבודה בגיהנום,
שתלכי לעזאזל
שתחנקי שם מהחום
ולמה את פתאום חוזרת
כשבקושי את הלכת?
אני רוצה עכשיו לשכוח
למה שוב חתכת?
|
ויש אחד קוראים לו אסי, היה שכיר- חברת חשמל
אבל לקחו לו ת'דירה והוא עכשיו עוד סתם מובטל
וכל שבוע ברולטה משחק עם האקדח
ואומר- האל נתן אולי עכשיו הוא גם יקח.
|
הבוקר הראשון שלי אחרי הגשם
היובש המוזר שאחרי הסערה,
התחושה שעננים שחורים עומדים פתאום מלכת
מחזקים עכשיו בלב את שורשי החרדה.
|
הפרח שבגן שלי פוחד להיפתח
כי מי כמוהו כבר יודע עד כמה זה מסוכן
עם כל רוח או ציפור שיעברו הוא מתמוטט
ומה הפלא שפתאום הוא שוב מרגיש כל כך קטן.
|
הכל נראה רחוק עכשיו ואין לי מה לומר לכם
אני עומדת כאן לבד ולא רוצה להיות איתכם
אני כבר לא בוכה יותר כי יש סמים שיעזרו
והם אומרים שזאת תרופה, אך הם מזמן כבר נעלמו.
|
קושר שורה של חבלים
זה כבר הפך תחביב ידוע,
מקשט את עצמך
ברצועות ואזיקים...
|
והאמת- אני ילדה של קש, אני ילדה של חול
שמתפוררת כשנוגעים בי כי כבר אי אפשר לסבול,
אני ילדה של רצועות, של חבלים שמחזיקים
אותי יותר מידיי חזק ואז בסוף תמיד חונקים.
|
השנים הן חולפות כמו גלגל מסתובב
איך שאת עוד נבלעת עמוק בכאב
אך מתי כבר קרה שהצילו כבשים שחרחרות
שכמוך מזאב?
|
כמו מגע של תער
אתה נשאר עם הכאב,
בחוץ בולטות הצלקות
אבל הכל מתחיל בלב.
הרגישות אל החיים
היא לא מרפה, תמיד נשארת
וכשאתה נפתח לרגשות
הנפש שוב נשברת.
|
אני לא רוצה לנשום יותר
את האויר שהעולם נותן לי,
הקירות היציבים שלי
מתחילים עכשיו ליפול...
|
איך הם זרקו אותך מיד ליד
כמו ירקות בסופר
חיוכים מזוייפים
ובצביעות כה מגעילה,
ואל תבכי יותר ילדה
כולם עלייך מסתכלים
כשאת בטופ הנפילה הרבה
יותר תלולה.
|
כל בוקר מתפללת שהכל יהיה אחרת
גם המראה לא מבינה למה אתה כל כך סובל
ברחבי כל העולם מאמינים שלא בצדק
מיליגרם אחד של פרוזאק יעשה את ההבדל...
|
זה עולם כזה מכני
שאנחנו בו חיים,
כולם נוסעים על אוטומט
אבל בכלל לא מודעים
ויום אחד אם לא יראו
לא ישאר כאן זיכרון
למה שאז היה,
כשרגש לא מכרו עם רישיון.
|
מעבר לגבול האפשרי
מעבר לאור ולדמעות,
הכל כמו אותו תקליט
חוזר על אותן השורות.
|
אני אמות אני יודעת כבר קשה לי
להחזיק להיות אני, כה חזקה
כשהעולם שוב מתפרק
הכל נשבר לאט לאט אצלי בתוך האוטוסטרדה
של הרגשות, במקום מפעל יש מנגנון חורק.
|
ואני- אני סתם, אני סתם בן אדם
שבוכה, מתענה ושונא כמו כולם,
שהורג כשיכול, שסוגר כשאפשר
שמרחיק את עצמו מכל מה שיקר.
|
בתוך ענן הקופסאות, בתוך הלב שמתפקע
לאור הזרקורים לעוד אמן שמשתגע,
מכאן הכול נראה שונה ולא תראו דבר
כמו עיוור צבעים אוחז מכחול שאף פעם לא נגמר
כמו רצון נשבר.
|
מחר אתה תלך קדימה
ותהיה כזה גיבור,
מחר יהיה לך כבוד
כולם יקומו ביזכור,
מחר אתה תהיה הגבר
ותלמד קצת אחריות
ואיך אמר לנו אביב?
צבא ההגנה למות!
|
כחול המתהווה, כהה וטובעני
חונק לכדי ייאוש קברי שתיקה
בריחות מתפוגגות, תאים בזיכרונה
|
אני שונאת את החיים שלך, שונאת אותם
שונאת אותך על עקשנות במלחמות נגדם
על שנלחמת במציאות והכאב ניצח
אני שונאת אותך, על כך, אני שונאת אותך.
|
3 אוהבים מטווח אפס
מקימים בתוכי עוד חומה,
עד שבא לי לבכות, עד שבא לי לצרוח
בשארית של תמימות יתומה.
|
והעיניים החומות שפעם
היתה בהן תמימות
נראות כאילו עוד שניה
ינזלו על הרצפה.
|
מסלול שלא נגמר, הכל נשאר זהה
היא מחפשת דרך במבוך אך לא רואה קצה
מסלול שלא נגמר, וכלום לא משתנה
כל הפינות רק משקפות את מה שאף פעם לא ירפה.
|
תספור עכשיו עד שבע ותברח
אל תיתן לכפילויות להשתלט עכשיו
אז מה אם החיים נראו כל כך יפים?
עכשיו אתה רואה מה באמת כאב
|
תקופה של מלחמה
אסור לצאת יותר החוצה,
כדורים על הקירות
הרסיסים סביב נופלים.
האדמה החרוכה
כבר לא תזכה ליד רכה
שתלטף אותה.
מלמעלה האויבים באים.
|
יש כל כך הרבה טעויות שאפשר לעשות, מגוון כל כך רחב כך שלא
מפליא אותי לראות איזה עולם גדול נוצר סביב כל צעד- עולם שלם
של חרדות וחששות.. והשאיפה לשלמות סוחטת מהאדם את הכוח שלו
התמודד ולהאמין בעצמו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
