|
ימי שלישי זה הימים של הים. כל יום שלישי, בלי יוצא מן הכלל,
היא מוצאת את עצמה יושבת בים. הים הזה, הכחול העמוק הזה, גרם
לה להרגשה מיוחדת שאף אחד ושום דבר אחר, לא הצליחו לגרום לה
קודם.
|
שוכבת על הגב בתוך הדשא הגבוה ובוהה בנקודה באוויר. "לא בא
ממשפחה מאושרת שכולם רק מחייכים..." שרה לעצמי בקצב לא קבוע.
"לא בא ממשפחה מעורערת שכולם לא בטוחים..." אני מרוכזת כולי
בשירה ולא שמה לב למה שקורה מסביבי. עוצמת עיניים. "אם יש
אלוהים בליבי אז למה ה
|
ניסיתי לחייך אליו אבל יצא לי חיוך עקום. "אני לא צריכה שתטיף
לי עכשיו, אני צריכה שתלטף אותי, שתחבק אותי, שתנשק אותי,
שתגיד לי כמה אתה אוהב. אני צריכה קצת לבכות לך"
|
"בואי!" ציווית עלי, אך אני לא זזתי ממקומי. "בואי! את באה?"
אמרת שנית, ואני, בעיניים פעורות ומלאות תמימות שאלתי "לאן?".
עכשיו נשברת וחייכת, "לברוח".
|
- סער אמר לי פעם, שאני אצטרך להתרגל להסתכל דרך הרובה כל
הזמן. איך הוא קרא לזה... אממ...
- לראות דרך כוונות.
- כן, לראות דרך כוונות... אבל...
- אבל מה?
|
אישה זרה עולה לאוטובוס קו מספר 13 בתחנה השלוש עשרה שלו.
אישה זרה מתיישבת ליד איש מוכר שעד התחנה הקודמת אני ישבתי
לצידו. אישה זרה בוחרת משפט פתיחה והאיש המוכר משתף פעולה.
|
"אני מפחדת למות!" היא הודיעה לי בוקר אחד במין חגיגיות שכזו.
העיניים שלה זהרו וחיוך של ניצחון היה מרוח לה על הפרצוף.
|
היא חוזרת הביתה מבצפר, מורידה את הבגדים, ונכנסת בדיוק לאותה
התנוחה בה הייתה לפני שעזבה את הבית. מתכרבלת עמוק עמוק בתוך
השמיכה בחדר החשוך והחנוק, ונרדמת. אין לה הרבה זמן לישון,
אבל היא תנצל כל שנייה.
|
הוא מרים את ראשה וחופן אותו בשתי ידיו. מבט, חיוך, קריצה,
נשיקה.
|
בניתי מגדל.
כל פעם עוד
קובייה
בעדינות רבה, שלא תיפול
אף אחת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
טוב לי או רע
לי?
דיון בנושא
מציצות - בעד
ונגד |
|
