|
"די יניב, אני לא רוצה" אמרה כשהרגישה את ידיו מלטפות בעדינות
את ירכיה החשופות והבינה שהיא חייבת לעשות משהו לפני שיקרה
משהו ששניהם יצטערו עליו בסופו של דבר, או לפחות שהיא תצטער.
|
"אין להם שום כבוד להורים"
היא אמרה
בלי שום בושה
"ולך האם לך יש כבוד לילדיך?"
עניתי לה בחזרה
|
הובלתי אותו במדרגות בית הספר, כשאני הולכת בהליכה איטית
ומסטורית בכוונה לבלבל אותו, לכיוון החצר, או יותר נכון...
לכיוון המחששה הבית ספרית הגדולה ביותר. ידעתי שהוא מסוקרן
ושאין לו מושג מה אני רוצה ומה אני הולכת לעשות. ידעתי, גם,
שאם הוא היה יודע מה הולך לקר
|
עברה שנה. שנינו היינו כמעט באותו מצב. עם קצת שינויים... אני
כבר עברתי מלשמוע את היהודים ללשמוע את אביב גפן, עם עוד צלקת
או שתיים ביד שכבר הספיקו להגליד ועם עוד הרבה יותר חברים
קרובים. עברנו כיתה... ואני ואת עדיין מאוהבות, כמו קודם.
|
פקחתי את עיני, צלילי הרדיו מחדר הורי הקיצו אותי משנתי ומנעו
ממני לחזור אליה בשלווה, אחרי נסיונות רבים לחזור לתנוחה נוחה,
כשהכרית מונחת בחזקה מעל לראשי בנסיון לא מוצלח במיוחד למנוע
מקול השדרנית המעצבן לחדור לאזני, החלטתי להכנע ושלחתי רגל
ארוכה לכיוון הדלת,
|
I don't want to
but I love you
and you love her
|
,you were with her
,I hate her
|
I hate love
but I love you
|
לחוש את שפתיך החמימות
על שפתי,
|
אני מצטערת.
אני מצטערת שאני מתנהגת אליך ככה ואני יודעת שאתה נפגע ממני.
אבל אני מניחה, דבר שהבנתי לפני דקות אחדות בלבד... שזה בגלל
שאני עדיין פגועה ואני עדיין לא יכולה לשכוח את איך שפגעת בי
|
אני ח ו פ ש י ה ! ! !
כמה חיכיתי לרגע הזה...
ואני אפילו לא מרגישה רע
|
שמתי שכשמרגישים לא משהו ואפילו ממש גרוע אפשר להרים אליהם
טלפון או אפילו לדבר איתם בICQ וישר ההרגשה שלי תשתפר.
אז איך זה שאני מרגישה כל כך רע עכשיו.
|
כשהתנשקנו לראשונה במשך המון זמן ולאחרונה עד עכשיו וכניראה
לעד. ברגע שנעלמו הפרפרים והצמרמורת חלפה...
איך לא שמתי לב אני לא יודעת.
|
אני לא יכולה, אני פשוט לא מסוגלת למנוע את הפרידה הזאת,
כי אני סובלת ואתה מודע לכך ואם לא נפרד אני אמשיך לסבול
|
לא יודעת כבר מה נסגר איתי.
רגע אחד אנחנו מתקרבים ואני רק סובלת מכך, בוכה כל היום
ומחליטה להתרחק. אבל ברגע שאני מבקשת ממך להתרחק ואחרי שאני
מבינה שאותך זה לא ממש מעניין, ברגע שאני רואה אותך נפגע, אני
רק רוצה לעזור ולא אכפת באיזו צורה.
|
בניצוץ הכתום שהאש יוצרת.
מדיי פעם שמה את הסיגריה בין שפתי
שואפת את האויר המלוכלך לריאותי
בידיעה שטוב לא חוץ מטוב של עכשיו לא יצא לי מזה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בואי גברת
בואי גברת
את הפרפרה שלי
סוכר, תינוקת
"עיירה מטורפת". |
|
